.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
רואה מבעד
למסכים: שיחות עם אורנה , רחל סוקמן
כניסה לגלריית התמונות - הקלק כאן
"מבעד"
. .
. .
. . . . 19.2.2004>>19.3.2004
הפתיחה ביום חמישי, 19.2.04, בשעה 19:00 עד 20:30
אורנה מילוא חוזרת בתערוכת יחיד שנייה לגלריית "משרד בתל-אביב" . בשנת 1995 הציגה מיצב מלח שלווה במיצג. הפעם תהיה התצוגה בחלל המשרד הד צלול לתערוכה מקיפה שתפתח באותו הערב בבית האמנים בתל אביב. במשרד יוצגו עבודות גדולות כמו "הארוכים", הדפסים מתקופת מיצב המלח, עבודות קטנות מזכוכית המפתיעות בחומר האצור בתוכן, ועוד..
החידוש בתערוכה זו הוא השימוש המפתיע שעושה מילוא כאשר היא משתמשת ברשת כמצע לציור וכן כדי לבטא את הרעיון של ראיית הציור או המציאות מבעד לרשת.
שם התערוכה, "מבעד" מבטא את מחשבותיה של אורנה על הציור, וכן את הדאגה מה אפשר לראות מבעד הציור.? ועוד שאלה והיא: ומה נשאר? במהלך ההיסטוריה התרבותית של עם מתחוללות דרמות גדולות אך מה נשאר? ומה אפשר להבין מתוך האמנות שנשארה כעדות.
הציור הוא מעין מחיצה, הוא דימוי של המציאות. ולמרות שאיפתה להגיע למקום שאין בו דימוי, למעין סוג של מופשט, בתערוכה הנוכחית היא חוזרת דווקא אל הדימוי הפיגורטיבי, אל המילה הכתובה, אל הדמות, אל הכד, אל הציור. הציור חוזר, ובתוך הציור המופשט הגדול טמון ציור קטן.
אורנה מילוא הולכת לכתוב את ציוריה ולצייר את מילותיה. מתבוננת בדמויות המצוירות על כדי חרס אטרוסקיים ושואלת אותן לציורים הארוכים על מצע עץ, עורכת אותן בשורה ומפיחה בהן חיים ותנועה. בדרך אל הרשת מתעורר הרצון לעבודות המרובעות, היציאה מתוך הציורים הארוכים. ההליכה אל הכדים היא כמיהה לשמר משהו בתרבות, בארכיאולוגיה,
מילוא הולכת בדרכים בלתי סלולות. היא קושרת את עולמה הספוג בתיאטרון, בשירה, בספרות ובאמנות מעצם היותה בתם של השחקן-במאי, יוסף מילוא, ושל השחקנית כותבת השירה, ימימה מילוא. היא שבה למקורות השפה העברית ובמיוחד לספרי התנ"ך: איוב, משלי, קוהלת ושיר השירים. היא מתפעלת מן העובדה שמדברים כאן ועכשיו בשפה העברית עתיקת-היומין.
אורנה מילוא נולדה בתל אביב 1951 חיה ויוצרת בירושלים. בוגרת האקדמיה לאמנות "בצלאל" 1976 ותורת הספרות הכללית ותולדות האמנות באוניברסיטת תל-אביב 1972. עבודותיה נמצאות במוזיאון ישראל ובאוספים פרטיים.
.
.
.
.
.
.
.
.
