.
.
.
.
.
.
.
.
.
.

הקודם          הבא

27.5.2000<< 7.4.2000                     .    .    .   .    .   .   .   .   .   "צהוב" 

"צהוב" הוא סרט מסע שצולם בימים אבודים ומלאי תקווה של אפריל 1999 .
הסרט מדבר על הכאב של מולדת במזרח התיכון.
השתתפו בו 13 אמנים מתחומי האמנות הפלסטית, האוצר יונה פישר והסופר סלמן נטור. הוא נעשה מתוך רצון לתאר את המזרח התיכון כמקום קסום ביופיו למרות הידיעה שהוא בוער משנאה , מלחמה ושמש צורבת.


"צהוב" מתעד רגעי מפגש בין אמנים מדתות ומלאומים שונים לבין נופי המזרח התיכון שבגבולות מדינת ישראל, בתחומי הקו הירוק ובשטחים. במהלך הסרט מדברים המשתתפים על אוכל, שתיית קפה, ונוף נוסטלגי בפוליטיקה.
כיוצרת הסרט חשבתי במונחים של איטיות. ראיתי בדמיוני נופים ודרכים שאפשר להלך בהן כמו עד בדי ציור בגווני הירוק וורוד. לא כך קרה בסרט. גיליתי שתקופת האביב היא עונת הפריחה הצהובה של סביונים, חרציות ומימוזות, אפילו מדבר יהודה נראה קצת צהוב.
הסרט בנוי כסרט מסע. הוא מתעד את התפתחות מערכת היחסים בין האמנים שמתחילה עם ניכור ביום הראשון, והתקרבות והתחממות המערכת במהלך ימי הטיול.
בין המשתתפים אמילי ג'אסר, אמנית פלסטינית שנולדה בבית-לחם, גדלה בערב הסעודית וכיום חיה ויוצרת בניו-יורק. היא הייתה הפלסטינית היחידה שהסכימה להשתתף מייד. את אמילי פגשתי בפריז, מקום עם פחות משקעים תחושות מיידיות של עם כובש ועם נכבש. היא באה לישראל בהזמנתי לתקופת צילומי הסרט והיתה זאת הפעם הראשונה שהיא נכנסה לארץ דרך שדה התעופה בן גוריון.
אמילי חזרה בתחילת 2000 לרמאלה ללמוד ערבית מדוברת. היא באה לבקר אותנו בתל אביב ואף התארחה בביתי בכפר-סבא. היא לא קיימה את הבטחתה לצלם את הארץ הזאת בדרכה שלה. היא גם לא קיימה את הבטחתה לארח אותנו ברמאלה.
היום במבט לאחור הימים האבודים ומלאי התקווה של אביב 1999 נראים כחלום שהתנפץ.
רשימת האמנים המשתתפים:
1. רונן לייבמן       6 . אמילי ג'אסר            11. אסד עזי
2. זאק זאנו         7. מרים כבסה             12. פאריד אבו שקרה
3. האנק פוטס     8. נועם הולדנגרבר      13. שימחה שירמן
4. עדי יקותיאלי     9. שולי נחשו               14. סיגל ברקאי
5. יובל שאול        10. יחייא כאמל
 

הסרט מתעד 50 דקות מתוך 50 שעות צילום.
הרצון לדבר על הכאב של המולדת במזרח התיכון נובע מתוך מחשבה שהחיים כאן הם אפשריים ושיותר מאדם אחד מאמין שזאת ולא אחרת היא המולדת שלו.
הסרט התכוון להיות אמירה אנושית ולא פוליטית, אבל בארץ הזאת כל מה שאומרים נשמע לא רק פוליטי אלא כעמדה של בעד ונגד. שחור ולבן. אני אסירת תודה לאמנים שהסכימו לצאת למסע הזה מהצפון לדרום להיות ביחד ולדבר. היינו בבניאס, בכליל , באום אל פחם, בשכם, בטול כרם, ביריחו, בואדי קלט ובים המלח. היינו שם בטוב. לא חששנו מכלום השלום היה כמעט מציאות.
היום קשה לכולנו אבל הנוכחות שלכם כאן היא סימן שאנו בשאיפה לשמור על שפיות.

תודה לשר המדע מר מתן וילנאי על מכתב הברכה לסרט "צהוב"
תודה להנהלת סינמטק תל אביב על ההקרנה
ותודה לקרן ברכה ולמינהל התרבות שתמכו בהפקת הסרט

ועכשיו משהו אישי ולא שייך לזמן ומקום
זהו סרט ראשון ואני מתה מפחד ממה שתגידו. אני מזמינה אתכם להצטרף למסע שהתרחש במציאות אבל עלי להתוודות שכל הזמן הסתכלתי רחוק.

(דברי פתיחה של הבימאית רחל סוקמן בערב הקרנת הבכורה בסינימטק תל אביב)

.
.
.
.
.
.
.
.