פנים אל מול פנים

פרויקט ייחודי שיוצר הזדמנות לחוויה של חיבור, יצירה, אהבה וקירבה. מטרת הפרויקט היא ליצור מפגש מפרה ומקרב בין אמנים לקשישים וניצולי שואה בפרט.

"בפעם הראשונה שראיתי את סבא שלי, אני מתכוונת ראיתי ממש – את קמטי השנים, השערות הכסופות, הבעות הפנים, צלילות העיניים והחום שהשתקף דרכן – הייתה לפני שנתיים, כשהצעתי לו שאצייר אותו . הוא ישב במרפסת, על הכורסא השחורה הקבועה שלו, הביט מהחלון ואני למדתי להכיר אותו מחדש תוך כדי התבוננות, רישום ושיחה. סבא קיבל בהתרגשות ובשמחה את הדיוקן וצחק בהפתעה למראה הדמיון. הציור תלוי עד היום בביתו .

כשביקרתי את סבתי החולה בבלגיה, הצעתי לה שאצייר למענה מישהו מבני המשפחה. כך היא קיבלה בהתרגשות עוד דמויות מבקרים קבועות בחדרה – דיוקנאות של שני הוריה תלויים מול מיטתה. היא דיברה אליהם כאילו היו בחיים וכך נהגה עד סוף ימיה . הציורים האלה היו עבורי חיבור מחודש לאנשים קרובים ואהובים ." שירלי בראון

חוויות אלה שמתארת שירלי בראון, מאוצרות התערוכה, הצמיחו את הרעיון למיזם חברתי ייחודי המוצג בתערוכה 'פנים אל מול פנים'. במסגרת הפרויקט ביקרו האמנים את הקשישים בביתם ברחבי הארץ, הביטו בהם, הקשיבו להם, ציירו אותם, והעלו על הכתב את סיפור חייהם. בעקבות המפגשים המתועדים, נשמרו עדויותיהם של דור הולך ונעלם של ניצולי שואה .

בפרויקט השתתפו כשלושים אמנים שחברו לקשישים וניצולי שואה למפגשים של ציור ושיח במהלך של כשלושה חודשים. בסיוע הקרן לניצולי שואה ועובדים סוציאליים, אותרו קשישים המעוניינים להשתתף בפרויקט וכן הועברו הדרכות הכנה לאמנים . האמנים הגיעו מדי שבוע לבתי הקשישים, יצרו מתוך התבוננות בפניהם והקשבה לסיפור חייהם . למעשה, באמצעות הפרקטיקה האמנותית, נוצר מפגש עמוק ובלתי אמצעי.

לדברי האמנים, הם חוו מפגש מקרב ומלמד והרגישו כיצד האמנות משמשת כלי לנתינה. יתרה מכך, העידו כי מפגש זה עם אדם בעל ניסיון חיים עשיר וההיכרות שנרקמה אט אט במפגשים, אפשרו חוויה אשר סייעה בהתפתחותם האישית כיוצרים. חוויות אלה מגולמות באמצעות האובייקט האמנותי הן בחזותו האסתטית והן בהיבט הנרטיבי שלו. בתערוכה 'פנים אל מול פנים' מוצגות יצירות הדיוקן לצד הטקסטים, המאפשר לצופה לחוות את הפרויקט כמכלול של יצירה משותפת.