זמן שעצר מלכת
כמעט עשר שנים חלפו מאז שדודו גרשטיין יצר את סדרת הציורים הגדולה "טנגו על הסיין", וכעת הוא חוזר אל אותה זירת התרחשות, אך הפעם, באופן מפתיע, דרך מדיום הצילום, בסדרה של כ-50 תצלומים המודפסים בהדפסה דיגיטלית על נייר כותנה בגודל של כחצי גיליון. המדובר ברחבת ריקודים על גדות הסיין בפאריס הממוקמת בתוך גן פסלים. זהו מקום בו רוקדים טנגו תחת כיפת השמיים בכל ערב בעונת הקיץ עד השעות הקטנות של הלילה.
ביקור מקרי של גרשטיין במקום בקיץ 2000 התגלגל והפך לצפייה יומיומית בדמויות האנונימיות הנעות לצלילי הטנגו ערב-ערב. העניין העמוק שלו כצייר פיגורטיבי בהבנת התנועה האנושית ובתפישת המקצב ובהתמזגות של צבעים וצלילים לכדי מכלול מלא חיים הוליד רישומים וגואשים קטנים של הסצנות שראה. אלו התפתחו אט-אט לכדי סדרת ציורי שמן ואקריליק על בדים גדולים עם משטחי עץ צבועים בשמן המעניקים לעבודות מימד פיסולי. הציורים ברוח הפופ נוצרים מתוך המתח שקיים בין משטחי העץ הצבעוניים לבין משיכות המכחול התזזיות שיוצרות את הדמויות ותנועתן.
סדרת התצלומים "טנגו על הסיין" מבטאת את מבטו של הצייר הבוחן את יכולתה של המצלמה להיות מתווכת, להיות סוגסטיבית לעמדת הצופה. ניתן למצוא את מקורות ההשראה בעבודתו של הצלם הצרפתי אנרי קרטייה ברסון, אשר ביקש לתפוס באמצעות הצילום את החולף, את היומיומי, את מה שבתנועה סביבנו כל הזמן, וזאת על ידי קומפוזיציה הרמונית ומאוזנת. לדידו המצלמה מאפשרת לחשוף את "הרגע המכריע" בו מתמזגת המציאות עם האסתטיקה לכדי רגע חזותי רב עוצמה. רגע זה הוא במידה רבה סוריאליסטי, והדבר מאפיין הן את סדרת התצלומים "טנגו על הסיין" והן את סדרת הציורים.
מדוע החזרה לזירת הריקודים דווקא באמצעות מדיום שכלל איננו נוכח בעבודתו? גרשטיין: "הנושא של הטנגו המשיך לרתק אותי, גם כשכבר לא עסקתי בו. הוא הפך לחלק ממני כמו המרפסות. כשהייתי בפריז בקיץ האחרון, החלטתי לפקוד שוב את המקום כמו שמבקרים חבר ישן. בתחילה רציתי לצלם רק כחומר גלם עבור סדרת ציורים חדשה. כלומר לא התכוונתי לצלם כצלם אלא כצייר, אך החלטתי שהפעם אדפיס את הצילומים. והנה, כשהדפסתי, הבנתי שאני נהנה מהם. התצלומים הפתיעו אותי במונוכרומיות שלהם, שכן צילמתי אותם בשעת דמדומים ובלילה, והם קצת כחלחלים רק בגלל שמי הערב ומי הסיין המשתקפים, אך בניגוד לציורים, הם אינם מאופיינים בצבעוניות חזקה כמו זו של הציורים. גווני השחור-לבן הנוכחים בתצלומים העניקו לי זווית ראיה אחרת על אותה הקומפוזיציה שאני מכיר היטב. הבנתי שהצילום העשיר את אופן הסתכלותי, כך שאני, כצייר פיגורטיבי ביסודי שעבורו הצילום הוא הקלות הבלתי נסבלת של האמנות, גיליתי את הכוח של המדיום עבורי. גיליתי שהוא מעניין אותי משום שהוא מאפשר לי לבטא את אופן התבוננות שלי בדרך חדשה, אחרת. בד בבד, היה לי חשוב לשמור על ישירות המבט, ולא לעבד את התצלומים במחשב ."
כך, חוזר גרשטיין אל הרומנטיקה והניכור שבריקוד, והפעם דרך המצלמה וכתמי התנועה של הרגליים שנתפסים בעדשתה. הדמיון בין שתי הסדרות, למרות הזמן שחלף והמדיומים השונים, מחדד את מקומו של האמן כמתבונן מתמיד הבוחן בכל רגע נתון את התייחסותו למציאות החיצונית שסביבו כמו גם את הכלים שברשותו, שכן הוא מבקש להפיק את מירב הביטוי מאותם דימויים נשגבים ופרוזאיים כאחד המלווים אותו במהלך השנים.
אירנה גורדון
,
|
