.
.
.
.
.
.
.
.
.
.











לגלריית התמונות

הקודם            הבא 

"אחד + אחד"  .    .      .    .    .       6.11.04 >>  1.12.04

תערוכה חדשה על קירבה בין גברים

"אחד + אחד"
שיתוף פעולה בין שני אמנים
הצייר רפי דייגי והמשורר רפי וזאנה
במשכן לאמנות ע"ש מאירוב,
רח' הרצפלד 31, חולון
6 בנובמבר שעה 11:00 עד 1 בדצמבר 2004

אוצרת: רחל סוקמן.

 מסיבת השקה לספר אמן "אחד + אחד" תתקיים במועדון הווקס -VOX ביום שישי, 5 בנובמבר - רח' יגיע כפיים 2 תל אביב
החל מחצות בהשתתפות הדי ג'יי דיוויד קנאפ, שמגיע במיוחד ממיאמי לערב זה וכן עם מיצגי וידאו-ארט הכוללות עבודות של
רפי דייגי
ורפי וזאנה על מסכי פלזמה.
 

שני אמנים, צייר ומשורר, מחליטים לנהל דו-שיח של שירים, של צילום ושל ציור בנושא שנקבע מראש – הזוגיות, כלומר אחד ועוד אחד. הקשר בין שני האמנים היוצרים, הצייר רפי דייגי והמשורר רפי וזאנה, הוא קשר של חברות, אף כי כל אחד מהם חי עם בן זוג אחר. הם מבינים את נושא הזוגיות מהזווית האישית שלהם. הרעיון לשתף פעולה בין ציור לשירה החל בדייגי, החי עם בן זוג אחד זה שלושים שנה, ורק עכשיו החליט לתת לכך ביטוי ויזואלי ומילולי.

הסוגיה הראשונה שעלתה הייתה כיצד ניתן לבטא זוגיות גברית של חיים משותפים ללא סצנות מיטה המקובלות כל-כך באמנות הומוסקסואלית. קל מאוד לגלוש לעירום ולסיטואציות מיניות, אך נפלה ההחלטה שיהיה זה אסתטי ואמין יותר לשקף דווקא סצנות מחיי השגרה היומיומית.
המודלים שנבחרו לככב בציורים ובשירים מוכרים לשניהם. אלו הן דמויות מעולמם החברתי במעגל הראשון והשני. רק לעתים נדירות הצדיק הרעיון חיפוש אחר מודלים שאינם מצויים בסביבתם הקרובה, ואז בקשו למצוא בני זוג שהם אינם מכירים באופן אישי, אך כאלה המוכנים לשתף פעולה עימהם.

מבחינת דייגי הצייר, שהוא גם במאי הסצנה, עליהם לתת ביטוי של זוגיות בסביבה מוכרת שתיבחר על דעת שניהם. כמו כן יתנהלו שיחות כיצד ניתן לשוות מראה ויזואלי של חברות, של הנאה, של דאגה או של אינטימיות המתקיימת בין בני זוג, ויש לה נראות ברגע התיעוד. הממד הפיסי והממד הרוחני ייבחנו אף הם באמצעות שיחה בין המודלים לבין דייגי, וכן בין הצייר לבין המשורר. הנושא הנבחר, "אחד ועוד אחד", יכול להתפרש כפולחן הזוגיות הגברית, לרוב הומוסקסואלית, אך לא בהכרח כזו. במקרים מסוימים תהיה זו קרבה בין גברים באותה משפחה.

דייגי לוכד את הרגע "הנכון", המכיל את ההבעה המדויקת שאותה ביקש. למרות זאת, לתצלום כשלעצמו אין, מבחינתו, ערך אמנותי. הוא אינו אלא סקיצה ראשונית וחשובה לציור – הכלי שבו ישתמש כאשר ימשיך לפעול בדרכו אל הבד, אל המכחולים והצבעים ואל השיר. גם הצילום ממשיך לפעול, שכן בשלב מסוים ישוב דייגי ויתבונן בתצלום, וישקול האם הוא טוב ומשרת את מטרתו, ואילו שינויים עליו להכניס בו כדי שיהפוך להיות ציור. בשלב מאוחר יותר תחל יצירת הציור, ואז שוב יתבונן בתצלום. לעתים יבחין דווקא ב"פרט השולי", כפי שמכנה אותו רולאן בארת בספרו מחשבות על הצילום. לפתע יאמר: "נתפסתי לבהירות פניהם של שני החיילים, ולבסוף הציור כולו יצא חיוור". בשעת הצילום חשוב היה לו לשים לב לידידות הנרקמת, הבאה לידי ביטוי בתנוחת המצולמים ובקרבה הניכרת באופן הישיבה שלהם. בהגיעו לשלב הציור הוא כבר רואה דברים אחרים וגם חושב על מילות השיר של וזאנה. כל השירים נכתבים בצבע זהב על-גבי בד הציור, והם יהוו חלק מן הקומפוזיציה. התצלום והציור של דייגי, כמו השיר של וזאנה, צריכים להביע את הרגע האוניברסלי של הסצינה.

אצל וזאנה הכתיבה באה, כדבריו, מתוכו וממוחו; הוא לא יוכל לכתוב אם לא תתרחש התחברות לדמויות המצולמות. זה קרוב לשנתיים כותב וזאנה שירים המוקדשים לציורים של דייגי. במהלך פרק זמן זה חיים הצייר והמשורר בתוך תמונה ממוסגרת, תחת משמעת עבודה קפדנית שמתקיימים בה חוקים ברורים של נתינה ושל קבלה. הם שניים שניהלו דו-שיח ולא חששו מן הדואליות המתנסחת מעצם עובדת היותם כה דומים וכה שונים בעת ובעונה עת. לעתים הם מיותרים זה לצד זה, לעתים שייכים זה לזה, ולעתים משלימים זה את זה.
 

.
.
.
.
.
.
.
.