על התערוכה - מאת רבקה בצלאל
 הקודם  הבא

.
.
.
.
.
.
.
.
.
.

 

                 .   .   .   .   .       .   .   .   .   .    17.2.2006 >> 17.3.2006

 

על רבקה בצלאל והתערוכה
רחל סוקמן

את רבקה בצלאל פגשתי לראשונה דרך צרור תצלומים ארוז בנייר ורוד ונעים למגע. בפעם השנייה היא הגיעה לפגישה בגלריה עם שיער זהוב ומתולתל, בשמלת מעטפת מבד פליס עם צווארון גולף עד הלחיים בדוגמת עלי כותרת שליטפו את פניה. ככל שהמשכתי להתבונן בלבושה, מצאתי עוד ועוד פרטים המרכיבים אותו, כמו מכנסי שרוואל עד הברכיים, גרביים ארוכים, מגפיים רכים ועוד אביזרי לבוש, כמו מעיל, צעיף ותיק, גם הם עשויים מחומרים טקטיליים נעימים למגע. כל פריט היה שייך לה ולקומפוזיציה שיצרה על גופה הנערי. ואי שם למעלה נִבטו מתוך פנים מאורכים ותווים חדים עיניים חומות וחמות, עיניים המנסות לקרוא את המקום שאליו הגיעה.

דמותה של בצלאל הייתה מארז של דימוי נשי המכיל בתוכו משהו מן הגבריות השברירית.
יש והקשר בין מראהו החיצוני של אמן, שפת הגוף, אופן ההליכה, היציבה ואפילו הדיבור מתחבר לאופן הביטוי של יצירותיו. הדימוי שעלה בתודעתי היה של איש הנוצות הניצב ליד אמבטיה שהיא ריקה ממים, אך מלאה בגוף של אישה יצוקה בגבס. פסל האישה באמבט, כפי שניתן לראות מהתבוננות בתצלום האמנית ליד האמבטיה, הוא הכפלה של דמותה, והוא נוצק מתוך גופה. אין ספק שהיא אישה, כשם שכמעט ואין ספק כי איש הנוצות הוא גוף גברי לפי כל הסממנים של ממדי גוף, מבנה, גודל ותנוחה.

ביסוד העמדה זו של המיני-סצנה טמונה תורת חיים שלמה הנוגעת לאנרגיות הבריאה. בכל אחד ואחת מאתנו קיים צד גברי וצד נשי, ורק החיבור ביניהם יוצר את הישות השלמה. לדברי בצלאל, "רק כך יכול אדם לזכות במבט השלם שביכולתו להכיל אהבה, חמלה וקבלה שלמה".

בתערוכה-מיצב בגלריה יוצגו עוד מספר עבודות פיסול וצילום, ביניהן דמות העובר – יציקת גבס עטופה אמייל המהווה מטאפורה למי השפיר. הדמות מוארת מתוכה, וזורקת אור על הרצפה שעליה היא שוכבת עירומה. "האור הוא אנרגיית הפוטנציאל שלנו, אנרגיית הבריאה." דמות זו אף היא נוצקה על-פי תבנית גופה של האמנית, מתוך מחשבה שהעובר מגיע לעולמנו, והוא מלא בישותו שלו, אך נטול זיכרון.

כדורי הזכוכית הריקים המכסים את הדמות פה ושם נוצרו במיוחד על ידי נפח זכוכית, ועל כל אחד מן העיגולים מוטבעת טביעת אצבעה של בצלאל, עשויה מעלי זהב. הזהב, לדבריה, מסמל עבורה את אנרגיית החמלה.

מפגש של ידיים
בחדר נפרד יוצגו עשרה זוגות ידיים – אוחזות, נותנות, מחבקות, מבקשות, והפרשנות נתונה כולה לעין המתבונן. לדברי בצלאל, "לכל אחד ואחת מאתנו שמור תפקיד שיש לבצעו". הידיים מעלות עבורה קונוטציה של אחדות מסתורית המתקיימת בין בני אדם באשר הם על פני הפלנטה.

המיצב בגלריה יוקם בשני חללים נפרדים, ולצופה מזומנת חוויה ספיריטואלית שונה מכל מה שחווה בעבר בגלריית ה"משרד בתל אביב".

רבקה בצלאל היא חידה, וטוב שכך.