לגלרית התמונות
 הקודם    הבא

.
.
.
.
.
.
.
.
.
.

             .   .   .   .   . .   .   .   .   .    2.5.2005 >> 23.5.2005

.
.
.
.
.
.
.
.

אוזיאש הופשטטר – פנחס גולן – סוניה גורפיין

פתיחה: יום שני, 2.5.05, בשעה 20:00     נעילה: 23.5.05

האמנים אוזיאש הופשטטר, פנחס גולן וסוניה גורפיין היו צעירים מאוד כשפרצה מלחמת העולם השנייה. הם היו צעירים גם כשהסתיימה המלחמה לפני שישים שנה.

 אוזיאש הופשטטר נולד בשנת 1905 בפולין ונפטר בשנת 1995. היום, לציון מאה שנים להולדתו, יוצגו הפורטרטים שצייר כל חייו, דיוקנאות של אנשים שחיו עמו במחנות ברגעים של סבל ושל השפלה, בשנים של תום נעורים, ולבסוף – בשנות השגרה היומיומית שבהן המשיך לצייר תמיד דיוקנאות המביעים חמלה, תקווה, פחד, נחמה, ייאוש, סכנה, אהבה, נאמנות. ציוריו בשנים אלה נבעו מזיכרון של תמונות שנחרטו עמוק בלבו.

סוניה גורפיין נולדה בפולין בשנת 1927. היא הייתה בת 12 כשפרצה המלחמה. גורפיין מציירת דיוקנאות מתוך תצלומי משפחות שאין לה קשר אליהן. הדיוקנאות שלה מקבלים פרשנות צבעונית והבעתית חדשה. היא מתעדת  סצנות יומיומיות באמצעות ציור, דיוקן קבוצתי של פנים חתומים, המהווים נקודת זמן מסוימת (הדמויות נראות כמו מחכות שמישהו יחזירן לחיים). אנשים אלה חיים אך ורק על גבי בד הציור, וגם כאן נסוך על פניהם עצב, כאילו ידעו את הגורל המצפה להם בעתיד הקרוב. האנשים האלה זרים לה, אך קרובים לגורלה. את התצלומים ביקשה האמנית לקבל מן האלבום המשפחתי של אדם שהכירה בארץ לאחר המלחמה.

פנחס גולן נולד בהונגריה בשנת 1924. הוא היה בן 15 כשפרצה מלחמת העולם השנייה.
גולן פנה לעסוק בנושאים הקשורים לשואה רק מיום שסיים את לימודיו בתחום האמנות (אחר פרישתו משרות קבע ארוך בצה"ל.)
עבודותיו המרכזיות במישור זה מופיעות תחת הכותרת: "השער החסום", והן מופשטות מבחינה צורנית  ותוכנית. בעבודות אלה, גולן מנסה להתמודד בין השאר עם עצם העדרן של הדמויות כאחד התכנים.  לעומתן, מופיעים בתערוכה זו, דיוקנאות מן העבר, בקולאז'ים אשר נוצרו מתוך יחס אינטימי, עבור הפינה הפרטית

גלריית המשרד בתל אביב ידועה כמקום למיצבים ולאמנות ניסיונית. השנה, במלאת שישים שנים לזיכרון, אני חורגת ממנהגי ומציינת את יום השואה. כבת להורים ניצולי שואה ומתוך תחושת נאמנות להיסטוריה של עמי ולכבוד האדם, מוצעת כאן תערוכה קאמרית של מתווים ושל דיוקנאות שנוצרו מתוך כאב ומן הצורך לחיות עם החסר. האנשים  שהיו ואינם , השאירו צוואה לא כתובה המפקידה בידי הנשארים את הזכות על הזיכרונות.