"ולא ידעתי"  .    .    .    .    .    .    . .    .    .    .    .    .  2.4.2005

 הקודם    הבא

.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.

אירית בלוזר / ולא ידעתי
פתיחת מיצג: יום שבת 2.4.05 בשעה 19:00:-21:00
מיצג: יום שני 4.4.05 שעות 12:00-11:00
מיצג: יום רביעי 6.4.05 שעות 11:00:-12:00
כניסה: 20 ₪

החלל האינטימי של גלריית "משרד בתל אביב" כמו צר מלהכיל את הדרמה במיצגה הנוכחי של אירית בלוזר. הדימוי של האמנית, מכונסת בצער ובצפייה, מתפשט בחלל הגלריה וממשיך אל חלל ללא גבולות.

מקורות השראתה של בלוזר נעוצים בעברה האישי ובקשר שלה עם הארץ. שאלות על מהות ההוויה האנושית , הפרטית והלאומית, והיצמדות לאמת הפוליטית שלה, תפסו מאז ומעולם מקום מרכזי ביצירתה, חוויית האובדן בעקבות מות מנחם בעלה, העמיקה שאלות אלו והביאה את נושא המוות ואת תהליך האבל אל מרכז הבמה.

נושאים אלו עולים מתוך " המיצג הנוכחי בגלריית "משרד בתל אביב" , וכן במיצגיה האחרונים , "לבוא אליך" בבימת מיצג בת"א, וכן באנגליה "Making The Bed", Dartington

אוצר הדימויים של בלוזר שואב מההיסטוריה של תולדות האמנות. היא מקיימת דיאלוג עם יצירות העבר כמו: דמותו של לורנצו דה מדיצ'י, הנסיך המהורהר-המלנכולי, מגלם בדמותו ובתנוחתו את הויטה קונטמפלטיבה, ההגות, חיי הרוח וההתכנסות של הפרט בתוך עצמו, הוא ישוב מכונס אל מול דמותו של ג'וליאנו מדיצ'י, הויטה אקטיבה, המסמל את חיי הפעולה הפעילות והניצחון. שני קטבים אלו המופיעים בחלל אחד, מסמלים גם את שני הקצוות ברוחה של בלוזר ובשפתה האמנותית. פרויד משווה בין תהליך האבל לבין המלנכוליה, זה הנתון באבל, יכול לצאת מחוזק, בעוד המלנכולי יכול להגיע אל הסוף, להתאבדות. היא מודעת לכך וחוקרת נושא זה. המיצג הנוכחי מהווה "נתח מחייה", עשייה, פעולה והעיסוק בתהליך האבל.

בלוזר משלבת ביטוי שכלתני, מושגי, עם ביטוי רגשי של כאב מתמשך, חסר זמן בסטטיות שלו. האם חוסר הפעולה הוא פעולה יותר מכל פעולה אחרת? חוסר התנועה המקביל למוות ולחרדה מפני הדיכאון, מקבל כאן ביטוי סובלמטיבי, שהופך למלא תקווה וקורא לנצח את האבל, לגבור על האשמה, להמשיך לחיות כאמנית יוצרת, כאשה, ולבחור בחיים...

אריאלה הירש, אפריל 2005