|
בחודש פתיחת
שנת הלימודים בבתי הספר תיפתח בגלריה "משרד בתל אביב" תערוכתה של חדוה אטלס
בן דוד, "פרימה בלרינה". בן דוד שימשה כמורה במשך עשרים שנה, אך לא עובדה זו
היא המביאה אותה אל סדרת ציורי הסטודיו למחול, כפי שניתן לכנות את הווריאציות
המתארות רקדניות צעירות/מבוגרות. בסצינת הבנות המחוללות לא היה מקום לגיבורת
הסיפור שלנו.
הציורים בתערוכה מבוססים על תצלומים של ילדות רוקדות שקיבלה בהשאלה. הדימויים
צולמו, ככל הנראה, בתל אביב של שלהי שנות העשרים. אין להם כל קשר ביוגרפי
לחייה, ובכל זאת הם עוררו בה שדים חבויים וגרמו לה לפתוח תיבת פנדורה של
זיכרונות פרטיים הקשורים, על דרך השלילה, לנושא הריקוד. ציורי הריקוד עשויים
בגוונים מונוכרומטיים של לבן וורוד. עיני הילדות נגועות במלנכוליה. הן כבדות
משקל, רגליהן שמנמנות קמעה עבור רקדניות, והמחשבה שציור טוב הוא לפעמים סיפור
עצוב אינה זרה להן.
שם התערוכה, "פרימה בלרינה", נוגע בקצותיו של חלום ילדות כמוס: "זה דבר שתמיד
רציתי לעשות, אבל לא רשמו אותי לשום חוג", אומרת בן דוד. לשאלה מדוע נראות
הילדות מבוגרות ועצובות, היא משיבה כי "ייתכן שהילדות האלה כבר מתות היום".
הילדות רוקדות בגרביים לבנים, ללא נעלי בלט. כולן לבושות שמלות לבנבנות,
גרביונים לבנים ולראשן זר. סדרת הציורים עשויה כולה בגוני ורוד ולבן עם
נגיעות צהובות.
שמונת הציורים הם פיתוח של שני תצלומים ששימשו כמעין קטליזטור המעורר לפעולה.
מחד גיסא אין כל דמיון בין התצלום בשחור-לבן לבין ציורי הרקדניות בוורוד;
מאידך גיסא ישנה תנועת הריקוד שלה נזקקה בן דוד על מנת להתחיל לצייר את נושא
הילדות הרוקדות. היא עקבה אחר תנועות הידיים והרגליים בעת הריקוד, דבר
שלדבריה לא יכולה הייתה לדמיין ללא התצלומים. בן דוד מתעמתת עם תצלומים
אוטוביוגרפיים של חברתה. כבת יחידה להורים ניצולי שואה היא נאבקת עם המחשבות
על הרגע שבו ניטלה ממנה האפשרות להשתתף בחוג בלט.
הלובן של הציורים הוא מטאפורה למוות, הוורוד מציין את הנעורים שתמו, ואילו
כתמי הצהוב העכור –
את הכאב שבזיכרון. בלובן הפנים ובהבעה הסכמתית גלומים היבטים פסיכולוגיים של
טיפול במסכת מוות של ילדות בעת ריקוד; הנצחה של יופי ושל רגעי אמת. פני
המחוללות נדמים למסכה המסווה מבוכה, ואולי חרדה. הפנים המבוגרים משמשים
ככיסוי לפניה של ילדה רגישה שנחשפה לחיים. סדרה זו של ציורי הריקוד הייתה
אפשרותה היחידה של בן דוד להיות נוכחת בעולם נחשק זה.
חדוה אטלס בן דוד נולדה בחיפה. היא חיה ויוצרת ברמת פולג. בוגרת מכללת
לוינסקי ובית הספר לאמנות אבני בתל אביב, למדה באוניברסיטת ברמינגהם באלבמה
ובמדרשה למורי אמנות ברמת השרון. |
.
.
.
.
.
.
.
.
|
 |
