|
אוצרת אורחת: דנה ליטרט
פתיחה: ביום חמישי, 1.7.04 בשעה 19:00 סיום: 30.7.04
דיגי דקל מצלם מתוך הסביבה הקרובה לו - קיבוץ סמר, ומסך הטלוויזיה. כך
או כך, הדימויים מנותקים מסביבה קונקרטית, ומוצבים במרחב של תנועה ואי שקט.
"בחירת דימוי בידי האמן מאפשרת מרחב עבודה אינסופי הנתון למציאות, ולזמן"
(הציטוטים הם של האמן:)
בתערוכה הנוכחית, כבעבר, מתייחס דקל לדימויים שהוא מצלם כרדי-מייד. הצילומים
אינם תיעודיים, הזמן והמקום בו הם צולמו אינם רלוונטיים. הם נגלים לצופה מתוך
האפילה. באמצעות טכניקת פיתוח ייחודית הנמשכת שעות רבות, יוצר דקל אובייקט
מצולם הנע בתוך חלל לא מוגדר, חד פעמי.
מדיום הצילום נותן אשליה של הנצחת רגע נתון בזמן. אך אצל דקל, הזמן לא נעצר
ברגע לחיצת כפתור המצלמה. הוא נמשך בחדר החושך בשעות הפיתוח הרבות. כך,
הדימוי מנותק מרגע הצילום, ונמצא בתוך המצב המנטאלי בו שרוי האמן בזמן פיתוח
העבודה.
"הצילום מתייחס לניתוק, לחוסר שקט, למהגר, למקומה של המולדת במרחב". בתצלום
שער הוא מתייחס למרחב הניתן לחציה, כשכל דרך היא חד פעמית. שער הקיבוץ מגדיר
את מרחב המחייה של האמן ומבחין אותו מן החוץ. העיסוק בהגדרת המרחב האישי הופך
בעל כורחו לפוליטי.
סדרת הצילומים, מתייחסת לממד הביוגראפי של האמן, כמהגר וכאדם נודד בתנועה,
כמי שחש שתנועה זו עדיין לא נעצרה. דקל ייחס בעבר לעץ התמר (שהוא מקור פרנסתו
העיקרי) את האפשרות להטמעות במרחב של המזרח התיכון. תחושה של חידלון נוצרת
כעת, כאשר העץ העקור ניצב הפוך על נייר הצילום, ללא האפשרות להשרשתו מחדש.
דיגי דקל נולד ברומניה בשנת 1958. בהיותו בן שש עלה ארצה עם משפחתו והתגורר
בתל אביב. בשנת 1977 ירד לערבה והיה בין מקימי קיבוץ סמר. ב-1987 החל לעבוד
כצלם עיתונות ב"חדשות" ו"על המשמר". את לימודיו במדרשה ברמת השרון סיים
ב-1993 ומאז השתתף במספר תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. תערוכת
היחיד האחרונה שלו "הכל גלוי", התקיימה בגלריית הקיבוץ בשנת 1999. |
.
.
.
.
.
.
.
.
|
 |
.
. . . .