.
.
.
.
.
.
.
.
.
.

הקודם              הבא

לגלריית התמונות- לחץ כאן

 3.6.2003 >> 1.7..2003              .    .    .    .    .   .    .    .    .    .          "חיילים"

תערוכתו של רפי דייגי "חיילים" היא יצירה תרבותית המצביעה על זיקה בין גורלו האישי של האמן לבין גורל בני דורו, ולפיכך יש בה כדי להשפיע ולעודד. הזדהותו של דייגי עם בני מינו הניבה את ציורי החיילים, שכמו נולדו להיות גיבורי תרבות ישראליים. האם הם קדושים מעונים מעצם השתייכותם לאומה ולעם? הם אחרים, הומוסקסואלים, לובשי מדים; "הם מסומנים", כדברי דייגי, שהיה חייל בצה"ל כאשר גילה את זהותו המינית החדשה, הנבדלת מזהותם של רוב החיילים ה"סטרייטים".
שמונה עשר ציורים של עשרה חיילים יצר דייגי בשמן על בד, לאחר שתיעד את המודלים בתצלומי פולרואיד צבעוניים והמשיך לעבוד על יצירותיו בסטודיו ללא נוכחותם הפיזית. הוא בחר אותם מתוך העדפות אישיות. כולם בני מינו, גברים, המשתייכים לאותה קבוצה מסוגרת של זהות מינית. הם צעירים ושופעי עלומים, בגיל השירות הצבאי. דייגי מתבונן בהם וחושב על טיפוס "הגיבור הכובש את יצרו". שמותיהם – יוסי, אורי, יפתח ועידו – מעידים על ישראליותם. כן – הם נרקיסים, ריחניים, אוהבי יופי. החיבור בין סטריאוטיפים של מיניות לבין לובשי מדים נשמע בלתי-אפשרי לכאורה, אך לאחר שלוש שנות עבודה על הנושא מצליח דייגי לפרוץ את המחסומים ולהציב סטנדרטים חדשים. הוא מערער על הקיבוע שהומוסקסואלים נראים ביצירות אמנות אך ורק בעירום או בתנוחות אירוטיות שאינן משאירות מקום לספק באשר לזהותו המינית של המודל הגברי...
האם זהו מסמך היסטורי המשקף פן חדש בחברה הישראלית שסגדה במשך שנים ארוכות לדמות המאצ'ו במדי צה"ל? האם החלום הציוני על צבא יהודי יוכל להכיל גם את התבוננותו הרכה והמלטפת של דייגי בחיילים צעירים, חסונים ויפי-תואר מחילות הים, היבשה והאוויר, כשהם אוכלים ענבים ברכות ובנעימות אין-קץ ומסומנים בזר של נרקיסים? האם יישארו גיבורי תרבות ישראלים?
רפי דייגי הוא אוטודידקט. נולד בתל אביב. גדל והתחנך בקיבוץ איילת השחר. חי ויוצר בתל אביב.

 

.
.
.
.
.
.
.
.