.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
20.12.2002 <<
21.11.2002
. . . .
.
. . .
"ימים נפלאים בקירקסיה"
מיצב ציורי של מגזרות נייר בגוני שחור. לדברי בקי: "חלל
המשרד הופך לחדר ביתי שבו מתרחש אירוע קרקסי. נערת גומי, יחד עם בני משפחה
וחברים, עסוקים באקרובטיקה נפתלת ובלוליינות פנימית."
שם התערוכה, "ימים נפלאים בקירקסיה", מהווה ביטוי ויזואלי לקרקס הפנימי
והחיצוני שבו אנו חיים. אפשר שזו אמירה ביקורתית על הצללים המלווים את חיי
היומיום של רובנו, ואולי זו רק אחת הדרכים לתאר מצב דמיוני אפור שאיננו
מסוגלים להסתכל בפניו. הפתרון המסתמן הוא בריחה לעולם קסום של דימויים
הגזורים מנייר בריסטול; מעשה לוליינות של הדמויות במשפחה הקירקסית הזו, שאינם
אלא האנשים הקרובים והמוכרים לכל אחד מיושבי המקום הזה.
בקי נזכרת כי סבתה האהובה, שהייתה ציירת, נהגה להכין מגזרות נייר מקרטון
כפתרון למחסור בנייר משובח וצבעים יקרים שידה לא הייתה משגת בימים קשים של
מצוקה. היא נזכרת במראה הדמויות שדהו עם השנים, רק לאחר שכמעט סיימה ליצור את
הדמויות שלה, העומדות להופיע באפרוריותן המכוונת בהצבת תערוכתה, "ימים נפלאים
בקירקסיה".
מיכל בקי חיה ויוצרת בתל אביב. למדה באקדמיה לאמנויות יפות בבררה, איטליה
(1984); בוגרת "בצלאל " (1988); למדה ספרות איטלקית ופילוסופיה באוניברסיטה
העברית (1989).
בשנת 1991 זכתה בפרס האמן הצעיר וב-2001 בפרס עידוד היצירה מטעם משרד המדע,
התרבות והספורט.
.
.
.
.
.
.
.
.
