.
.
.
.
.
.
.
.
.
.

קודם          הבא

2.9.94 >>21.10.94                                                                                    "אולי"

.
.
.
.
.
.
.
.

השמש אינה זורחת

"הוא היה שם באור הכחול של הדברים"

ה"מעבדה" של גבי קלזמר היא הבסיס לתהליך התהוותו של הציור. הכול, כלומר הציור, מתחיל ממחשבה נטולת תוכן נרטיבי ומשמעות רגשית. ציור צריך להתחיל מדבר-מה המונח על הבד כנוכחות אפשרית; שתי משיכות מכחול או גריד של קווים. כמו סכימה ידועה או בלתי ידועה, אך נתונה מראש. נקודת המוצא היא קווים ישרים ומדויקים שמכתיב הסרגל, קווים הנפגשים בזווית של תשעים מעלות. סמוך לתקרה מתוח סרגל עץ דמוי צלב, אנכי ואופקי, סמן של שתי וערב.
אנו עומדים במרכזו של חלל העבודה, "המעבדה", מוקפים בדים שעובדו לכלל ציורים שקל להתאהב בפרטיהם המעודנים וביופיים המפעים; הלב הולך שבי אחר סוג הציורים המתעתעים בך באמצעות גלים צבעוניים תלת-ממדיים, ההופכים כיוון ומסיטים את מבטך פעם מימין לשמאל ופעם מלמטה למעלה, ואנו נבוכים למראה הציור ואיננו בטוחים עוד שהוא אכן מונח בכיוון הנכון. הטיפול המכני בבד אמור להציג בפנינו את קיומו של הציור כאובייקט. היכולת להגדיר אותו מורכבת לפחות כמו אי-האפשרות לצלמו - במילים אחרות, זהו ציור בלתי מצטלם - וכיוון שאי אפשר לצלם אותו, זהו מעוזו האחרון של הציור, לדברי קלזמר.
קלזמר חותר לעבר ציור נטול מרקם. הוא מצמצם את נוכחות החומר במטרה לבטל באופן מוחלט כמעט את איכותו הציורית של הציור.
"האופן שבו נעשה הציור הוא כמעט מכני - הפעולות ידועות מראש והפרוטוקול מוסכם: מערך פסים אנכי וסריקה אופקית, שורה אחרי שורה, מלמעלה למטה. […] שטיחות הציור נובעת מהרצון להטמיע את המהלכים והאירועים הציוריים בתוך המרקם ולא על פניו. איחוד האירוע הציורי שמורכב מצבע, משטח, וסימני הכלי הפועל - המברשת - לכלל מהות אחת".
אני רוצה להגיד משהו שלא יסגיר את תחושותיי. זהו סוג של הנאה הנחווית בעת ההתבוננות, וניסיון להבין את סוד קסמן של היצירות. הציורים האלה הם מקור מידע בלתי-נדלה. אפשר להתבונן בהם שעות מבלי לשבוע. הם מעוררים בך את הרצון ללמוד על אפשרויות נוספות של התפתחות התנועה בתוך הציור עצמו, על התפתחות מערכת השכנות הנרקמות בכל פעם מחדש בין הצבעים השותפים לבנייה הנוספת והמורכבת המתגלה לעינינו. אלו הן וריאציות על נושא, אלא שגם הנושא אינו אחד - אלו הם נושאים מגוונים הנוגעים בצבע, במבנה, בתנועה לונדון. במעלה גרם מדרגות, מצד שמאל של הפרוזדור, מתגלה סטודיו מואר באור יום מסווג והשמש אינה זורחת - זוהי "המעבדה" שלו. דבר לא נאמר עדיין. רק מבטים ושתיקות. "הציורים המרובעים" עומדים צפופים, קבוצת יצירות השעונות על קיר. ציור אחר ציור מחליף מקום, זז מתוך הכלל אל הקיר המצטיין באור צפוני שקט. אסור להיתפס להתרגשות, שמא אסגיר את תחושתי, וקלזמר (כפי שלמדתי מניסיון העבר) עוד עלול למחוק את הציורים.

באחד מערבי סתיו 1994 התקיים מפגש בין גבי קלזמר לבין קירות ה"משרד בתל-אביב". כבר אז עלו לדיון שאלות הנוגעות לציור ולערכים של יופי, העשויים להתפרש כניסיון להתחנף לטעמו של הצופה. בשלב מסוים של העבודה התקבל הרושם כי חלק מן הציור שצויר כבר על הקיר יפה מדי ומושך את העין להנאות יומיומיות. (הייתה בו נוכחות של "גלים" כחולים בתוך המתחם האפור). קלזמר מחק את הציור שהיה יפה להדהים, ושב להתעקש על בלעדיות גוני האפור, עם רמז של פיגמנט כחול מתחת לשכבת האפורים.
המחיקה הייתה בדיקה נוספת של גבולות יכולתו. הוא רוצה להתחיל בכל פעם מחדש, בנקודה אחרת, ופתרון של בעיה אחת מוליד סוגייה נוספת, בעיה אחרת.

אני מתבוננת בפליאה מוחלטת בציורים של היום, ומתקשה להבין את מחיקת הציור היפה ההוא, שכבר אז רצה לרמז על העתיד לקרות, שיכול היה להוות ציון דרך למתרחש כיום על בדי הציור שלו. אני מתפעלת מן החופש הגלום באהבת הצבע של קלזמר. ואף שהוא עצמו לא ניחן מטבעו בנטיות סנטימנטליות, הרי לנצח תיוותר תלויה ועומדת סוגיית הנגיעה במיתרי הרגש של הצופה, במראית העין היוצרת אחיזת עיניים מהנה של ציור אילם. יצירתו של קלזמר שואפת לשלמות בלתי ניתנת להשגה.

לאחר שש שנים של ציורים אפורים בפורמטים גדולי-ממדים "נענה" קלזמר לצבעים, חרף היותם פתיינים מקסימים ומעוררי הנאות פשוטות, יומיומיות. הצופה מסתנוור מנוכחותו המאסיבית של הצבע הכסוף, המתערבל בגוונים הזוהרים המחוללים בתוך הבדים. מבטו נשבה, והציור הופך למעין מנטרה השולטת בו.
 .