בתערוכה יוצגו עבודותיה של כריסטינה וייס כמעין עדות מתקופת הקורונה בארץ וכסמן לקשיי ההישרדות . הקולאז ' ים הרכים מוקפים במסגרות ברזל חלודות כמטאפורה למשברי הזמן הקשה , שהותיר בנו סימנים וטרם חלף . יותר מכול משקפת התערוכה את נבכי רקמת הלב של וייס .

" בכל תפר ותפר אני תופרת את משאלותיי ואת תפילותיי . כיום מקובל לשמור הכול בענן , ואני שואלת את עצמי , האם הענן יזכור ? הרקמה היא הענן הפרטי שלי , מעין צוואה לסביבה הקרובה - רחוקה ."

וייס יוצרת קולאז ' ים מבדים משובחים , רכים למגע , המחייבים עדינות אין קץ . החוט והמחט , הננעצים בתוכם במעשה הרקמה , פוצעים אותם , אך בד בבד , באותה פעולה ממש , גם מחברים אותם לכדי מבנה של בדים עתירי קפלים , הנוזלים מטה מכוח המשיכה . הקולאז ' נארג תוך סימביוזה בין צבעי הבדים לבין הדימויים הנרקמים . תנועתם הטבעית של הבדים נשמרת ומאזכרת את עולם הריקוד , הטבוע בשורשיה של וייס כרקדנית בלט , עולם שממנו היא שואבת השראה גם היום .

המעברים והחיבורים בין הבדים מייצרים מערכת מורכבת , שבבסיסה תלות אינהרנטית בין החומרים השונים , השואפים לעצמאות אך מתמזגים לכדי קולאז ' שלם . השימוש המושכל בטקסטיל משמר רעננות , הניכרת בעבודות חרף איכותן העמלנית , ומשקף את ריקוד המחט על גבי מצע הציור . כציירת וכרקדנית היא מפגישה בין שני עולמות תוכן , ובאמצעות צבעוניות זהירה מייצרת משחק עדין בין עולם המחול לעולם הציור . יש שהרקמה מופיעה כמשטח של צבע , ויש שהיא נוכחת כרישום צבעוני רווי תנועה .

וייס בוחרת בנושאים כגון איקונות ביזנטיות , אך במקום לתאר קדושים , היא משתמשת בנופי טבע , המשולבים בקומפוזיציה דתית . רקמת העלים , המסומנים בקו מתאר בלבד , מבטאת את התחושה , שאי אפשר למלאם – רִיק המעיד על מהות החיים . " חיפשתי את הלא נודע ," היא אומרת , ומוסיפה : " החלום שלי הוא לצייר מוזיקה ."

בתקופת הקורונה החלה וייס ליצור קולאז ' ים מבדים , שחיברה יחדיו לכדי מצע לרקמה . המכחול הוחלף במחט ובחוטים . העבודות נוצרות באופן אינטואיטיבי . הבדים נגזרים מבגדים שאינם בשימוש , ולעתים נדירות היא מרשה לעצמה לרכוש פיסת בד נוספת , שצִבעה חשוב לקומפוזיציה . התפרים הנרקמים מותירים את עקבותיהם ואת חותמם על הבדים ומבטאים הרהורים , תחושות וזיכרונות . וייס מפלסת לה נתיב אישי וייחודי לזכור ולהיזכר , תופרת את רקמת חייה .

כריסטינה וייס ( נ ' 1944, בוקרשט ; חיה ויוצרת בתל אביב ) נולדה ברומניה לאם יהודייה ולאב נוצרי יווני . בילדותה למדה בלט , ובתקופת נעוריה הופיעה כרקדנית בתיאטרון מוזיקלי - אופראי בעיר הנמל גאלאץ שעל גדות הדנובה .

בשנת 1965 עלתה לארץ עם בעלה , הארי וייס , צייר תפאורות לתיאטרון . באותה שנה התקבלה לאופרה הישראלית בהנהלת אדיס דה - פיליפ , ומאז רקדה באופרה ובמחזות זמר של תיאטרון גיורא גודיק . ב -1967 התקבלה ללהקת הבלט בת - דור .

בשנת 1974 פנתה ללימודי ציור ופיסול במכון אבני בתל אביב אצל האמנים משה שטרנשוס ויחזקאל שטרייכמן . בעבודתה הושפעה עמוקות משטרייכמן , וכן מן הצייר הבריטי הווארד הודג ' קין ומיון טוקולסקו (?uculescu) הרומני . משלב זה ואילך הקדישה את חייה לציור בשמן על בד , לפיסול בברונזה ולחיתוך בעץ . במקביל עבדה לאורך השנים כמורה לבלט במרכז לאמנויות הבמה ביכורי העתים ובבית הספר לאמנויות בתל אביב .