דף הבית

ללא שם, 2013,
גלס דקו, משחת עיצוב וחצץ על בד,
100x70 ס"מ.

ללא שם, 2013,
אקריליק על בד, 40x30 ס"מ.

ללא שם, 2013,
משחת עיצוב, גלס דקו וחצץ על בד,
100x80ס"מ.

ללא שם, 2013,
אקריליק, משחת עיצוב, גלס דקו וחצץ על בד, 70x100ס"מ.

ללא שם, 2013,
אקריליק, משחת עיצוב, גלס דקו וחצץ על בד, 120x80ס"מ.

ללא שם, 2013,
גלס דקו וחצץ על בד, 100x80 ס"מ.

ללא שם, 2013,
אקריליק, משחת עיצוב, גלס סטיין וחצץ על בד, 120x80ס"מ.

ללא שם, 2013,
אקריליק, משחת עיצוב, גלס סטיין וחצץ על בד, 80x120ס"מ.

ללא שם, 2013,
אקריליק לבן, גלס סטיין ומשחת עיצוב על בד, 100x70ס"מ.

ללא שם, 2013,
גלס דקו ואקריליק על בד, 40x30 ס"מ.

ללא שם, 2013,
אקריליק על בד, 50x50 ס"מ.

ללא שם, 2013,
אקריליק ומשחת עיצוב על בד, 50x40ס"מ.

ללא שם, 2013,
אקריליק על בד, 80x40 ס"מ.

ללא שם, 2013,
אקריליק, משחת עיצוב, גלס דקו וחצץ על בד, 70x60ס"מ.

ללא שם, 2013,
אקריליק, גלס דקו, משחת עיצוב וחצץ על בד, 70x90 ס"מ.

ללא שם, 2013,
אקריליק, משחת עיצוב, חצץ וגלס דקו על בד, 90x60ס"מ.

ללא שם, 2013,
גלס דקו וחצץ על בד, 100x80 ס"מ.

יואל ברקן: שקט לבן

יואל ברקן החל לצייר בשנת 2003. בראשית דרכו התאפיינו מרבית ציוריו בצבעוניות עזה של ירוק, כחול ואדום, בקומפוזיציות שבהן שולבו אלמנטים דמיוניים, סוריאליסטיים ויצורים זוחלים מעולם החי דוגמת אלה המאכלסים את חצר ביתו שבקיבוץ חניתה. החלל הסובב את הדימויים נבנה כמרחב צבעוני עתיר התרחשות, בעל מרקם מעובה של אבן חול, ועליו צבעי אקריליק. הצבעוניות העזה נבעה, בין השאר, מן השימוש בצבעי זכוכית ובנצנצים. משטחי צבע אלה חדרו אל תוך הדימויים, בקעו מתוכם והוסיפו להשתרע הלאה עד שולי הבד.

ציוריו של ברקן מסתיימים רק בקצה הבד המתוח על המסגרת, מה שמאפשר לצופה להתבונן בחלקים מן הציור גם מן הצד, ובכך משחרר את האמן מן הצורך למסגר את ציוריו. עד שנת 2005 יצר ברקן רק קומץ דיוקנאות, חלקם של שחקנים בפרופיל, עוטים מסכות צבעוניות, המשרות אווירה קומית תיאטרלית, רובם בפורמט קטן (A4), בצבע מים על נייר. בשנים 2011-2005 יצר גוף עבודות משמעותי, המונה כ-150 עבודות בינוניות (70x100) וגדולות (130x110), בטכניקה מעורבת על בד. בשנים אלה גילה חומרי עבודה חדשים, כגון משחת עיצוב וצבעי דקו גלאס, ששולבו בעבודותיו, ואלו המשיכו את הקו הצבעוני העשיר שבו החל בראשית דרכו האמנותית, הן מבחינת צבעי הדימויים והן מבחינת המרחבים הגדולים הסובבים אותם.

בנוסף לשימוש בצבעי אקריליק פיתח ברקן טכניקה ייחודית: הוא רושם דימויים ברפידוגרף, מכסה אותם בצבעי זכוכית, ההופכים לאחר התייבשותם להיות שקופים, צבעוניים ובוהקים, ומאפשרים לראות מבעדם את רישומי הרפידוגרף השחור והדק. בו בזמן המשיך לפתח את הצד הטקטילי על ידי שיקוע אבני חצץ בתוך משחת עיצוב. בתקופה זו התעשר גם עולם התוכן של ברקן, ובהשפעת ביקורו במוזיאון Quai Branly בפריז הוא שב למוטיב המסכה האפריקנית. עתה יצר מסכות גדולות ורבות רושם. במקביל התפתחו בעבודתו שני מוטיבים נוספים: מפלצות ימיות ויבשתיות ו"יבשות" הנחלקות למדינות דמיוניות.

משלהי שנת 2011 ועד שלהי 2012 חל שינוי קיצוני בלוח הצבעים של ברקן, והוא החל להיות נשלט על ידי צבע פוקסיה ורוד בוהק. משיכתו לגוון זה כמו יצאה מכלל שליטה וסירבה להרפות, עד שסיים ליצור את מחזור העבודות, שהוצג ביוני 2012 בתערוכתו "פוקסיה" בגלריה משרד בתל אביב. ברקן מצמצם אמנם את השימוש בצבעוניות עזה, אך ברקע שולט גוון הפוקסיה רב העוצמה, שמקורו הראשוני בפריחת עצי כליל החורש ליד ביתו, אך מקורות נוספים לגוון זה עשויים להיות ביקוריו באופרה ובמוזיאונים וכן מראות ונופים, הנשקפים אליו במהלך נסיעותיו ברכבת בין נהריה לתל אביב, כפי שמעיד האמן.

בתערוכה הנוכחית, "שקט לבן", מוצג גוף עבודות חדש שיצר ברקן בשנת 2013. כאן ניכר שינוי נוסף ומהותי הן בציורי הדיוקן/מסכה הקטנים והן בציורים הצבעוניים גדולי הממדים. בשנה זו משנה ברקן את פלטת הצבעים שלו בפעם השנייה, הפעם לכיוון מינימליסטי ומופשט יותר. ברוב הציורים הוא בוחר להשתמש בצבע הלבן כמשטח רקע, המקיף דימוי אחד או יותר. את מרבית הדימויים צייר בירוק ותחם בקווי מִתאר שחורים. דימויים ירוקים אלה נראים כחרקים בדיוניים, השולחים לכל עבר מחושים ורגליים בדמות קווים שחורים. גופם, הירוק ברובו, מנוקד פה ושם בנקודת אור אדומה או כחולה. מבט חקרני יגלה כי גם גופם הירוק-בוהק של החרקים מסתיר מתחתיו רישום ברפידוגרף שחור דק, הנבנה לסירוגין מקווים ישרים ומקווים מעוגלים. לעתים הוא ממלא את פני השטח ברישומי קירות ישרים וזוויתיים, ולעתים מצייר על פני המשטח כולו צורות מעוגלות, המאזכרות מפה מדינית באטלס או עבודת טלאים. על הרישומים הוא מניח את צבעי הזכוכית (דקו גלאס), ממתין עד להתייבשותם, ואז מגלה, כמו ילד מופתע, את הרישומים שהתווה, השבים וצצים כבמטה קסם. בכל העבודות החדשות הוא חש צורך לשלב אבני חצץ לבנות, שאותן הוא משקיע בתוך משחת עיצוב הצבועה באקריליק שחור או ירוק.

"אני מושפע מאוד מאופנה", אומר ברקן תוך התבוננות בדיוקנאות ובמסכות, "לפעמים זה מכוער, ולפעמים יש בה דברים יפים". במחברת מתוות לציורי הדיוקן והמסכות הוא מראה לי גזיר עיתון, ובו תצלומים מתצוגת אופנה בבית הספר "שנקר". באחד התצלומים נראית דוגמנית בצעיף אדום דמוי שפתיים ובחצאית רקומה מעשה טלאים, המורכבת מפיסות בד מעוגלות, מחוברות זו לזו בחוטי רקמה אדומים עבים. החצאית מעלה על הדעת מפה מדינית באטלס.

ברקן מצביע על אחד הדיוקנאות ואומר בחיוך: "זה דיוקן-עצמי.^{ציור מס' 4} רק השפתיים מאפיינות אותי, השפתיים שלי, שיורדות כלפי מטה,גורמות לי להיראות עצוב, אבל זה לא נכון". ^{ציור מס' 5} מסכה לבנה, אורכית, בהשפעת אל-קאעידה, ^{ציור מס' 6} מסכה שהיא דמות קלאסית של ליצן חצר מימי הביניים, ליצן עצוב בוכה, שלוש דמעות זולגות על לחיו השמאלית. את ההשראה שאב ברקן מדמותו של ארלקינו בקומדיה דל'ארטה. בציור הרקע הושקעה עבודה עמלנית מוקפדת. משיכות מכחול קצרות בצבע ירוק ובמקצב אחיד מייצרות תנועה בתוך תנועה: בתוך משטח הצבע הירוק נוצרים קווים כהים יותר, הבוראים תנועה רוחבית גלית משל עצמם. בהתבוננות ממושכת מתחילה העין לפרש את הקו כצינור תלת-ממדי. בעבודות אלה אכן הושגה הזרימה שביקש ברקן.

"אני מנסה להיות נאמן לארבעת העיקרים: צבע, צורה, זרימה ומרקם", פורש ברקן את משנתו הציורית. בציוריו ניכרת אמת פנימית נאיבית, שזורה בכישרון, באינטואיציה ובשליטה מרשימה בצבע. ניתן לתאר את ברקן כ"קולוריסט פנטסטי", הנע בין ציור מופשט לציור מוגדר. העובדה המרגשת ביותר בסדרת העבודות הנוכחית היא שאינו מפחד עוד מרקע לבן. מרבית ציוריו מן השנה האחרונה אמנם זכו בשקט הלבן.

ג'ואל קרקובסקי נולד בינואר 1938 בבריסל. הוא התגייס לצבא הבלגי בשנת 1958 ושירת בחיל הקשר. בבלגיה היה חבר בגרעין של תנועת הבונים, ובקיץ 1959 עלה ארצה והתיישב עם הגרעין בקיבוץ חניתה, וכאן גם עִברת את שמו: יואל ברקן. כיום הוא חי ויוצר בקיבוץ חניתה, אך מרבה בנסיעות לתל אביב לראות אמנות ולשמוע מוזיקה קלאסית.

                                                                                                                                                        רחל סוקמן