| <הקודם | הבא > |
 |
 |
 |
|
|
|
|
 |
 |
 |
|
|
|
|
 |
 |
|
|
|
||
|
יצחק ירקוני - ימי התום
ממרום גילו בוחן יצחק ירקוני את נפש הילד המקננת בו, מתרפק על השנים המוקדמות של חייו ומחייה אותן מחדש בצבעי שמן על בד. נקודת המפתח לתערוכה זו היא אוסף צעצועים עתיקים ומכוניות ישנות אותו רכש ירקוני במהלך שנות בגרותו. ילדותו נטולת הצעצועים נצרבה בעומק נפשו הבוגרת והוא עדיין ממלא את החסך הטורד של ילד תל-אביבי מימי הצנע, בן לאב קשה-יום שעבד בבניין, וסביבה שלא העניקה פינוקי יתר. בכל ציורי הסדרה שולט הדמיון הילדי בים, באוויר וביבשה. ירקוני נוטל צעצוע ומשבצו בזירת התרחשות כלשהי, מבוימת על פי מאוויו, ויוצר סביבה חדשה מלאת מתח ועניין. מקורות השראתו שונים ומגוונים. למשל הקרקס שחנה בשעתו בזירתרון ברמת גן, או הלונה פארק שהיה ממוקם ביפו ליד בלומפילד, הותירו רושם עז על הילד יצחק בן השבע כשנחשף אליהם לראשונה. את מכלול חוויותיו הפך לחומרים המזינים את ציוריו: ליצנים ולהטוטנים, מתופפים ומנגנים, מאלפי סוסים ורוכבים, בעלי חיים, מטוסים, ספינות וסירות, מכוניות וכרכרות, תיבות נגינה ואופנועים. כל אלה מצטרפים אל סיפורי אגדות ועלילות גבורה, לכמיהות של ילד, וגם לשלל תופעות הקשורות למסורות של מקומות אחרים, אותן חווה בעיקר בלונדון, בה הוא מרבה לשוטט. יצחק ירקוני שהפך את הציור לעיסוקו העיקרי לפני פחות מעשור, בוחר להתבטא בסגנון פיגורטיבי-ריאליסטי ויוצר בדרך כלל סדרות של ציורים בנושאים מגוונים. למעשה הוא עסוק יותר בפנטזיה ריאליסטית, ולמרות דבקותו בביטוי פיגורטיבי נאמן למקור הוא מצליח להסיט את המבט והקשב אל צדו הנסתר של הציור, שהוא חלק בלתי נפרד מהמציאות הנראית לעין.
חנה קופלר |