דף הבית

ללא כותרת, 2011,
שמן, גרפיט, ופנדה על נייר, 50x50 ס"מ.

ללא כותרת, 2012,
שמן, גרפיט, ופנדה על נייר, 35x36 ס"מ.

ללא כותרת, 2012,
שמן, גרפיט, ופנדה על נייר, 35x36 ס"מ.

ללא כותרת, 2012,
שמן, גרפיט, ופנדה על נייר, 35x36 ס"מ.

ללא כותרת, 2012,
שמן, גרפיט, ופנדה על נייר, 35x36 ס"מ.

ללא כותרת, 2012,
שמן, גרפיט, ופנדה על נייר, 35x36 ס"מ.

ללא כותרת, 2012,
שמן, גרפיט, ופנדה על נייר, 35x36 ס"מ.

ללא כותרת, 2012,
שמן, גרפיט, ופנדה על נייר, 35x36 ס"מ.

ללא כותרת, 2011,
שמן, גרפיט, ופנדה על נייר, 50x50 ס"מ.

בט שמגר: מסעות 2013-2011

חנה קופלר

סדרת הציורים שמציגה בט שמגר בתערוכה, מייצגת את נטיית לבה בשלוש השנים האחרונות. הציורים אוצרים בחובם תדרים של נוף, שמקצבם ואיכותם המוזיקלית מהווים חלק מן האינסטינקטיביות המאפיינת את הביטוי האישי שלה. האקורדים הבונים את הקומפוזיציה, איכויות הכתם הצבעוני, המתחים שבין צבעים קרים לחמים ובין קו לכתם באים לידי ביטוי לא כחיקוי חיצוני של הטבע, אלא כביטוי מופשט של רעיונות ושל רגשות פנימיים. הם נובעים מתרגום חופשי של המציאות. הנושא עצמו – הנוף – אינו מוחצן ביצירתה של שמגר. הוא מוטמע בתוך היחסים שבין כתמי הצבע, בתוך השפעות האור המשתנה ובמרקמים של פני השטח.

שמגר היא מיטיבת לכת, המבלה במסעות למקומות נידחים בעולם כחלק בלתי נפרד מאורח חייה. ציוריה הם, למעשה, זיכרון ממקומות שונים ממהלך מסעותיה. תיאור ההיבטים הפיגורטיביים של אותם מקומות אינו מעסיק אותה. היא מעוניינת בסגולתם העצמית בלבד. באופן ספונטני היא יוצרת הפשטה של נוף מוכר, באמצעות מבט אחר, בלתי שגרתי, שהודות לו אנו חדלים "לזהות" את המקום על-פי נתוני המציאות, ורואים אותו כשונה מכפי שזוהה עד כה, חדש ובעל משמעות עזה יותר. היא עצמה יכולה להצביע על כל ציור וציור ולזהות בו את איי לופוטן שבנורבגיה, את הכפר ירגיס בארמניה, חבל ארץ במפרץ גאלווי באירלנד או אזור הררי במרכז סקוטלנד. "אנחנו נוסעים למקומות קסומים כדי לגלות את המקומות הקסומים שבתוכנו", מצטטת שמגר משפט שקראה במקום כלשהו, ומוסיפה: "זהו לא יומן טיולים, אלא התמצית של מה שנשאר בתוכי אחרי המפגש עם כל מקום במסעותיי".

שמגר, מוזיקולוגית בהכשרתה, בעלת תואר שלישי מאוניברסיטת ניו יורק, עוסקת זה עשרים שנה בציור, תחילה במקביל להוראת מוזיקולוגיה באוניברסיטת בר אילן, ולאחר מכן – כעיסוק העיקרי והמרכזי בחייה. זה שנים רבות היא נמנית עם קומץ אמנים, הנפגשים אחת לשבוע בהנחייתו של הצייר מאיר נטיף. המפגש העקבי מאפשר רב-שיח בין אנשי הקבוצה ודו-שיח מתמשך עם המנחה. עבודתה מתפתחת כחלק מן הדינמיקה, ההולכת ומתעצמת ממפגש למפגש גם היום.

במכלול עבודתה של שמגר ישנן שתי סדרות גדולות העוסקות בזִקנה ומתעדות את אביה: אחת היא סדרת קולאז'ים, שיצרה בהיותו בן 80, והאחרת – סדרת ציורי שמן וגרפיט, שיצרה כשהיה בן 90. בשעתו אף ציירה סדרה גדולה של תפנימים, ולאחריה עברה לציורי נוף, שנעו על קו התפר שבין מופשט לפיגורטיבי. משם – בהשפעת הצייר היפני קימורה (1914, יפן – 1987, פריז) – עברה לציור מופשט של מקומות מסוימים. עדיין ניתן למצוא בציוריה אלמנטים נופיים מוחשיים, אף שאלו עוברים תחת ידה סובלימציה והופכים להיות נופי נפש. שמגר מציינת, כי מאז פרישתה מן העיסוק הרשמי במוזיקולוגיה היא חשה יותר ויותר באלמנטים המוזיקליים הנטועים בתוך הציור. האצלת המוזיקה על הציור הופכת את תפישת הטבע הכוללנית שלה לעשירה ובעלת משמעות.

הציורים בתערוכה נוצרו בצבעי שמן, פנדה וגרפיט על נייר או על בד. כל המקומות, שהיו לציורים מופשטים וטומני סוד בעיני הצופה, הם ממשות הניתנת לזיהוי על ידיה, והם פרושים לפענוח כמארג ציורי סובלימטיבי, המזמין לחדור אל תוככי נבכיו.