היא הלכה ובכתה, הלכה וצחקה

סוניה גורפיין

אוצרת: רחל סוקמן

  סוניה גורפיין נולדה בשנת 1927 בווילנה שבפולין, בת יחידה ללנה ואליעזר בירגר.

בווילנה, שם התגוררה שבע שנים, ביקשה מאמה בובה העוצמת את עיניה, וקיבלה בובה שעיניה פקוחות לרווחה. היא בכתה. "כשאת עוצמת את העיניים, גם הבובה עוצמת אותן", כך ענתה לה אמה. שבע שנים נוספות התגוררה עם הוריה בעיירת המחוז אושמיאני. מלחמת העולם השנייה הגיעה לפתח ביתה ב-1941, והיא ילדה יהודייה, בת יחידה, בת 14 בגטו יהודי. היא עודנה נוצרת בזיכרונה את אותו יום ראשון שבו הגיעו אנשי הגסטאפו אל הבית, לקחו את אביה והובילו אותו אל פאתי העיירה, שם ירו בו למוות לתוך קבר אחים.

 את דרכה לחיות ולשרוד סללה באמצעות אהבה לציור ואמונה בכוחותיה להמשיך וליצור גם בעת מצוקה. בהיותה במחנה חיפשה ניירות לרשום עליהם ולהרשים את הממונים הגרמניים, והפתיעה אותם בציורים אופטימיים ובכרטיסי ברכה מאוירים שיצרה עבורם לימי הולדת ולחג המולד. כשציירה אהבה לשיר או לזמזם מנגינות אהובות. "כשהקצין הגרמני שמע אותי שרה, הוא שאל בהתרסה: 'אולי את גם חושבת לנסוע לפלסטינה?' עניתי לו: 'למה לא?' וזקפתי את ראשי. הרגשתי יהודייה גאה."

שנים ארוכות היא נושמת את עולם האמנות, הציור והפיסול. שנים סירבה בתוקף לדבר על תקופת השואה. "כשבאתי ארצה, רציתי להתחיל חיים חדשים". בשנת 1988 נסעה סוניה לטיול בפולין ובארצות הברית. היא חזרה משם ולא יכלה עוד להתכחש לשואה. הציורים בקעו מתוך פרץ של רגשות ושל זיכרונות מבולבלים וגועשים. ילדותה האבודה של סוניה גורפיין מוליכה אותה כנגד רצונה. היא זוכרת את אשר זה זמן נשבעה לשכוח, 'מחוזות ילדות בשואה', ומוסיפה לתהות על שנים שחלפו בייסורים ובגעגועים לילדות אבודה לנצח. היא יודעת כי לעולם לא תוכל לחזור אל אותם רגעי תום של ציור. "מה שהשואה עשתה לציור שלי הוא דבר שאיני יכולה להסביר לעצמי בשפה הגיונית".

ונפשה עוד מחפשת אהבת אם

והיא עוד מחכה שיום אחד

תהיה לה בובה עם עיניים הנפקחות ונעצמות...

דרכים משונות הובילו אותה לכאן

היא נראתה בשבילים שאין שומעים בהם ציוץ ציפורים וצחוקי ילדים

תערוכות יחיד נבחרות

2010  "על החיים ועל המוות – דיוקנאות עצמיים של האמנית" יום השואה, גלריה משרד בתל אביב; סרט דוקומנטרי על גורפיין ניצולת השואה ושמו "סוד הקסם של סוניה גורפיין" (25 דקות)

2008   "דיוקנאות מתוך האלבום הפולני" מיצב קיר, בית האמנים, תל אביב

           2005   "מותר הפרח מן האדם", גלריה משרד בתל אביב (קט.; מאמר: רחל סוקמן) 2004  "מול התהום" , בית זיכרון לשואה וגבורה, אריאל; "היו: על ציורי הדיוקנאות של סוניה גורפיין", בית דניאל, תל אביב (קט.; מאמר: טלי תמיר)

            2003  "היא הלכה ובכתה, הלכה וצחקה", בית האמנים, תל אביב (קט.; מאמר: רחל סוקמן)