פרויקט מס' 122
(בשבח הקו)
אוצרת הגלריה: רחל סוקמן
פתיחה: יום חמישי, 10.02.2010
כתובתנו החדשה: רח' זמנהוף 6 (ליד כיכר דיזנגוף), תל אביב,
טל': 03-5254191 |
<הקודם | הבא > |
IT'S TRUE, 2010, |
עור-איצטרובל, 2010, |
בדרך, 2010, |
בדרך מס.3, 2011, |
בדרך מס.4 , 2010-2011, |
בדרך מס.5, 2011, |
דיוקן מס.2, 2010, |
דיוקן מס.5, 2011, |
דיוקן מס.4, 2011, |
דיוקן מס.6, 2010, |
דיוקן מס.7, 2010, |
דיוקן מס.8, 2011, |
קווים מס.2 , 2011, |
קווים מס.3 , 2011, |
קווים מס.5 , 2011, |
קווים , 2011, |
הסתעפות מס.10 , 2011, |
הסתעפות מס.6 , 2011, |
הסתעפות מס.11 , 2011, |
הסתעפות מס.13 , 2011, |
קו נודד, 2010-2011, |
||
אביבית בלס ברנס (בשבח הקו)
חודש אחד לאחר נעילת תערוכתה של אביבית בלס ברנס במוזיאון תל אביב נפתחת תערוכת יחיד חדשה משלה בגלריה משרד בתל אביב. התערוכה/מיצב בשבח הקו חושפת בפעם הראשונה רישומי דיוקן עצמי של האמנית שנוצרו בשנת 1988 ומעולם לא הוצגו. דיוקנאות אלה צוירו במהירות, במשיכות קו שנעשו מול מראה, ברגעים בהם היא מותחת את הגבולות האלסטיים של פניה. על דפי הנייר נוצרה סדרה של דיוקנאות בשחור לבן עם הבעות ריאליסטיות למצבי רוח משתנים ואף מפחידים. כדי לעדן את המפגש בין דיוקנאות אלה לצופה, החליטה בלס ברנס להנכיח אותם על מצע של נייר משי לבן, עליו רשמה בעליו המחטניים של עץ האורן , סבך של קווים מצטלבים שחלקם מכסה את הדיוקן הרשום בעיפרון וגרפיט וחלקם מלווה אותו עד לשוליים שלו. הנוכחות האורגנית של עלי המחט כטכניקה של רישום מעוררת עניין ומרחיבה את גבולות הרישום לידי נראות תלת ממדית.
בתערוכה / מיצב יוצגו יצירות חדשות ורעננות, כולן בשפת הרישום, עובדה זו תאפשר חוויה של מעקב רצוף אחר התפתחות כתב ידה של בלס ברנס במהלך ששת החודשים האחרונים. עד היום הכרנו, את שפת האמנות האישית של בלס ברנס כמחויבות מתמדת ללובן של היצירות. בתקופה האחרונה השתנתה הפאלטה של בלס ברנס באופן טבעי, בעיקר במרקמים כחולים וירוקים, שנוכחים באופן משמעותי וחיים בהרמוניה ביצירות הממשיכות את כתב ידה המוכר, שאינו פוסק מלהיות מאופק ומתומצת כמו השירים שהיא כותבת. יצירות רישום אלה מרחיבות את אפשרויות אופני הייצוג של הרישום. "לתערוכה הזאת חיכיתי זמן רב, והיא מעשירה את גבולות הרישום ומעמידה בסימן שאלה את ההגדרות של המאה העשרים ביחס להפרדה הבלתי טבעית בין רישום לציור." אומרת האוצרת ,במיוחד לנוכח העובדה כי בתחילת 2011 הוצגו עדיין תערוכות גדולות של רישום בירושלים ובמוזיאון המומה בניו יורק בו זמנית. האוצרת מנהלת דיאלוג מתמשך עם בלס ברנס מאז תערוכתה ב- 1994במוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן ,ובכל השנים שאחרי, זמן בו גרה באופן קבוע בפריז. בשנת 1999 הוזמנה להציג תערוכת יחיד/ מיצב, בגלריה משרד בתל אביב בשם:" הסטודיו שאין לי בתל אביב", מיצב שביטא את געגועיה לארץ, למקום בו השמש מכה בסנוורים לבנים. בחמש שנים האחרונות מתגוררת ויוצרת בלס ברנס בקיבוץ רגבים. |