על התערוכה "מסך"

שם התערוכה, "מסך", מעיד על יחסו האמביוולנטי של רועי סופרין אל בדי הציור שאותם יציג בתערוכת היחיד הראשונה שלו בתל אביב. סופרין מצייר בטכניקה מסורתית של שמן על בד, אולם הנושאים שהוא בוחר לעסוק בהם לקוחים מעולם דיגיטלי ולעתים תכופות יותר ניתן לראותם על מסכי המחשב, הטלוויזיה, האינטרנט והדור השלישי של מכשירי הטלפון. המפגש בין שני העולמות מתרחש בטבעיות קפואה בשתיים מן העבודות הבולטות בתערוכה, החלף את המסך שלך 1 ו-2. סופרין מקפיא את הסצנות על הבד גם כאשר הדמויות שלו נמצאות בעיצומן של תנועת ריקוד, הליכה או הבעה. באופן דומה הוא מצייר מטוסים במעופם וחלליות טרם המראה. הוא בוחר להלביש את הדמויות הנשיות באופנים שונים: בסצנה אחת הוא מעמת נערה בובתית בעלת שיער בלונדיני גולש, הלקוחה מסרט אחד, עם דמות נשית אחרת ונבדלת, השאובה מסרט אחר ואולי מעולם משחקי הרובוטריקים. בציור הראשון בולטות עיניה הכחולות הקפואות של הנערה הבלונדינית. היא לבושה בחולצה קיצית לבנה, החושפת באופן צנוע חלקי גוף עליונים, כגון כתפיים, צוואר וידיים; פלג גופה התחתון עטוף בבגד גוף קצרצר וצמוד. ירכיה החשופות מסתיימות בשברים חדים וחלולים כרגלי בובה, הנשרפות ומתפרקות מן האש העולה מתחתיה, ומפצפצת את הפלסטיק. פניה עדיין נטולות הבעה ומשמשות עדות חיה למותה של בת האלמוות. לשמאלה ניצבת אישה במשקפי שמש, מתבוננת בשוויון נפש בבובה הנשרפת. דמות נשית זו שונה ממנה בתכלית השינוי, ועוטה חליפת חלל סגולה עם רצועות.

סופרין יוצר עולמות העשויים מפלדה ומפלסטיק. חוקי הציור וחוקי המשחק חיים על הבד בכפיפה אחת. מאחור מציץ ראש אישה, שעיניה עצומות ועפעפיה מודגשים, גם היא בנויה ממקטעים ריבועיים. שום קו או כתם אינו מחבר אותה למקום מסוים בציור. היא נמצאת שם, בתוכו, ניתנת להעברה, ואולי לא. את שערה עוטף צעיף מסורתי, שונה מאד מן הצעיף המעטר את פניה של אשת החלל.

עבודה נוספת בתערוכה היא בבחינת סיכום תקופה והתחלה חדשה. במבט מרפרף דומה שהיא מתכתבת עם עבודתו של הירונימוס בוש מן המאה ה-16, גן התענוגות הארציים, אולם השהיית המבט והתמקדות בפרטים מגלה מחדש את סופרין הצעיר מערבל ומחבר בין עולמות שקצוות חדים להם. גם כאן, כבמרבית העבודות בתערוכה, מתערבבים זה בזה קודש וחול, כישרון ופחד, דמויות אירופאיות, דמויות מזרחיות ואלמנטים אותנטיים מתרבות הלבוש הנהוגה במיניאטורות של אמנות פרסית. "אולי הן מעידות על מוצאי. מדובר במעין ניסוי אתנו-פסיכולוגי שבו סך מרכיבי הציור הוא כסך מרכיביו של האמן", אומר סופרין.

סופרין אינו מבקש מן הצופה להבין את המתרחש בציוריו, אלא מציג בפניו מיזנסצנות שאינן קשורות בהכרח זו לזו, אך חיות בהרמוניה במשטחי הציור שהוא יוצר.

התמונות בתערוכה אינן מחויבות לסגנון אחיד ומוגדר. האמן מבקש ליצור בטכניקות מסורתיות סצנות דיגיטליות השאובות מעולם הקולנוע של מלחמת הכוכבים וממשחקי מחשב, שבהם רובוטים שולטים ונשלטים באמצעות לחיצת אצבע. בדומה, גם האמן נע בין עולמות של ציור פיגורטיבי תמים-לכאורה לבין צורות מופשטות בחלל הנראות כגופים בלתי מזוהים שנותקו מחללית האם וממשיכים לנוע באטמוספרה. סדרה זו נקראת "ירושלים קצוות חדים לה".

רועי סופרין נולד (1979), חי ויוצר בירושלים. בוגר האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים (2002).