על מה היא חושבת כשהיא מציירת

רחל סוקמן 

דפני לייטון נולדה באנגליה ועלתה לישראל בשנת 1980. היא בעלת תואר שני בספרות אנגלית מן האוניברסיטה העברית בירושלים, שבה היא חיה ויוצרת. למדה ציור אצל אורנה מילוא בירושלים, בבית ספר לציור בסנט אייבס, קורנוול, אנגליה, בקורסי קיץ במרכז לאמנות דידלו באיטליה (שם למדה גם הדפס) וכן בבית הספר לאמנות סלייד בלונדון. את תערוכת היחיד הקודמת שלה בגלריה משרד בתל אביב, בראשית 2008, "מקום מוכר לא נודע", אצרה אורנה מילוא. עתה היא שבה להציג במשכנה החדש של הגלריה, ויש לה מחשבות חדשות-ישנות על אודות הציור. 

התבוננות משותפת בציורים של לייטון במהלך ביקור סטודיו בירושלים עוררה שאלות רבות, שהיו לחלק חשוב בשיחתנו אודות המחשבות. אחדות מהן נשאלו בהקשר למילים ולמשפטים שמציירת לייטון כחלק מן המבנה הפנימי של הציור; אחרות גלשו לחייה ולהשפעות שיש לנסיעותיה התכופות לאנגליה על נושאי עבודותיה. הצורך לבטא רעיונות בשפת האם - אנגלית - ניכר ביצירות רבות מן השנתיים האחרונות. מילים, כמו גם ציורים, הן אופני הביטוי של לייטון. היא מציירת את המילים על גבי בדים מרובדים בארכיאולוגיה של צבע, המבטאים נושאים שבעבר הלא רחוק הציגו דימויים אחרים ועתה כוסו בדימויים חדשים. לייטון אינה מכסה את הישן בחדש עד לבלי הכר. היא מותירה לעצמה ולצופה אפשרות לראות חלקים ממנו, באופנים שונים: לעתים באמצעות שקיפות, ולעתים על ידי הדבקת רצועות מסקינג-טייפ שאותן היא מסירה רק בתום תהליך היצירה. כאשר היא מבקשת להשאיר את נוכחות הציור הישן מתחת לחדש, היא עובדת על הציור החדש בשכבות צבע דלילות המזמינות הצצה אל העבר הנסתר, אולי משהו שרצתה לשכוח ועתה מתקשה לכסותו לגמרי. כך היא מאפשרת מעין חדירה מעודנת, בצניעות המאפיינת אותה. לייטון יוצרת דואליות של נראוּת והסתרה, וכך מצליחה לעורר את סקרנות הצופה להצצה אל תוך עולמה הפנימי-חיצוני. שניות זו מלווה את יצירתה ומעצבת  אותה במהלך השנתיים האחרונות. 

לייטון חושבת בסדרות. היא יוצרת ציורים בהתאם למראות נוף, למחשבות, למפגשים ולרגשות שמעוררות בה חוויות אלה של התבוננות אל תוך פנימיותה. הסדרה "חשיבה" (Thinking) כוללת חמש יצירות ממוספרות. הציור הראשון, חשיבה 1, מציג דימוי של ראש אדם, שממנו פורצות לכל עבר מחשבות בדמות משיכות מכחול דקות הנראות כמסלולים או כחוטים של חשיבה מתמטית, אולי כיוון שבצד ימין של הציור רשומה משוואה מתמטית חסרת פשר שכל מטרתה לתת ביטוי חזותי לסוג המחשבה הנראית עתה טורדנית. בהקשר לציור זה אומרת לייטון כי חשבה על מטאפורת המריונטה, בובה המופעלת על ידי העולם, השולט בראש האדם. בעבודה זו קיימות שתי נקודות מבט: חוטי המחשבה היוצאים מתוך הראש והחוטים הנכנסים אל תוך הראש ומפעילים אותו, כלומר - את מחשבותיו.  

בכל אחד מציורי הסדרה הנוכחית נגלים ראש אדם או דמות אנושית. את שניהם ניסתה לייטון להסתיר מעין הצופה, אך העובדה שאנו עומדות מול הציורים ומדברות על הימצאות הדימוי האנושי בתוך העבודות היא יותר מרמז כי הם עודם קיימים שם, ולא זו בלבד, אלא אף נראים שם. מתעוררת השאלה האם באמת התכוונה היוצרת להסתירם, או שמא, כמו תמיד, היא מנגנת על שני המיתרים, של גילוי והסתרה, בעת ובעונה אחת.  

סדרות נוספות הן: "קשרים", "מיפוי" ו"חושבת בגוף". אחד הציורים בסדרה האחרונה התחיל מהדפס שיצרה לייטון בעת שהותה באנגליה. לציור זה, שנבע מן ההדפס, קדמה סדרה של הדפסים בהשראת הנוף בסנט אייבס. לייטון יצרה שלושה הדפסים שבהם טיפלה בצבעי שמן ועיפרון. הטקסט המוכל באחת העבודות מספק יותר מרמז למחשבות המעסיקות אותה:

The river thinks her

She thinks the river

 
ניסיונותיה של לייטון להסתיר דימויים אנושיים ונושאים מן העבר, שאותם היא מכנה ארכיאולוגיים, מאפשרים לצופה לחלוק עמה מעט ממחשבותיה על אודות הציור.