לרגל פתיחת הגלריה במשכנה החדש: ה"אני מאמין" של האוצרת

החלל החדש של גלריה משרד בתל אביב עוּצב מתוך מחשבה על המבקר בתערוכה, ולא רק על האמנות שתוצג בו. המקום מזמין את הצופה לשהייה ממושכת ונינוחה באווירה אינטימית שאנו מבקשים להעניק לחלל הגלריה. בעת ובעונה אחת, שמרנו על מראה לבן ונקי. החלל מחולק באמצעות עמוד תומך במרכזו, המחבר ומפריד בין החלק הקדמי לחלק הנסתר, שממנו שופעות קרני אור יום שמקורן בחלון דרומי.

מעבר הגלריה מסמן התחלה חדשה לא רק בשל המקום החדש והמרווח יותר, או משום המיקום, שהנו מרכזי יותר וחשוף לעוברים ולשבים ברחוב זמנהוף. זוהי גם התחלה של מחשבות חדשות הנוגעות בצרכים וברוח הזמן של האמנות הישראלית והבינלאומית, מבלי להתחייב מראש על רשימת אמנים סגורה. הכול פתוח לאפשרויות שיכתיבו הזמן, המקום והיצירות שנראה בשנים הקרובות.

הגלריה תמשיך כמנהגה לגלות כישרונות חדשים וישנים בין האמנים והאוצרים המסיימים את לימודיהם. בד בבד, היא תעודד שיתופי פעולה עם עמותות ועם גופים המקדמים סדר יום חברתי.

בהתאם להצהרת הכוונות של הגלריה החדשה הוזמן אוצר אורח צעיר לפתיחת עונת התערוכות.

לוֹ-לִי-טָה היא תערוכת-סיפור המציעה מסע חזותי בין דפיו של ספר-המופת "לוליטה" מאת נאבוקוב. התערוכה מעמידה ייצוגים ותיאורים לילדת הפאם-פאטאל. התערוכה מבקשת להציג הבזקים חזותיים לסיפור שילוו בציטוטים מתוך הספר.

בתערוכה משתתפים 18 אמנים/יות, רובם צעירים. לחלקם הגדול זוהי תצוגה ראשונה בגלריה משרד בתל  אביב.

---------------------------------------------------------------

לוֹ-לִי-טָה

רון ברטוֹש
 

לוליטה, הילת ימֳי, להט לילותי, חטאִי, חיי. לוֹ-לִי-טָה...

היא היתה לוׁ, פשוט לוׁ, בבוקר, זוקפת קומה דקה של מטר-ארבעים בגרב אחד. היא היתה לוֹלָה בנעלי-ההתעמלות. היא היתה דוֹלִי בבית-הספר. היתה דוֹלוֹרֵס בתעודות הרשמיות, אך בלילות היתה תמיד לוליטה *

 לו-לי-טה היא תערוכת-סיפור המשוטטת בין דפיו של ספר המופת מאת נאבּוֹקוֹב. מכלול התערוכה אינו מבקש להציג מבט-על מכוון לקריאת לוליטה, כזה ביקורתי, מגדרי, פסיכולוגי, או הנוגע למין ופדופיליה, אך כל אותם אלו ואחרים יעלו מתוך העבודות השונות שבתערוכה, אשר מעניקות הבזקים חזותיים לסיפור. העבודות המוצגות אינן בהכרח נוצרו מתוך עיסוק בלוליטה אך התצוגה המשותפת רוקמת את הזיקה לנושא ומתוך כך מתפתחות המשמעויות והפרשנויות "הלוליטיות". 

חלק מן העבודות בתערוכה מתייחסות לדמותה של לוליטה ולצידן עבודות הנוגעות לגיבורי הסיפור השונים, יחדיו פורשות הן את מערכות-היחסים הטעונות שבין הדמויות, תכונותיהן ואופיין. תיאורי לוליטה חגים סביב טיפוס "ילדת הפאם-פאטאל" שכח פיתויה נובע מתמימות קטנה-גדולה בעלת סדקים של שובבות, שובבות הקורצת לרגישים אליה כדוגמת המספר, הומברט הומברט. על חולשה זו כותב יורם טהר-לב בשירו "לוליטה": היא עודנה פרח / היא עוד בעממי / אז איך זה שאני / שוכח את עצמי. הצירוף 'ילדת-פאם-פאטאל' אוצר בחובו דואליות המלווה את את הצופה בתערוכה, דואליות המאפשרת את המנעד הרחב של הפרשנויות והיכולת לומר דבר והיפוכו: ילדה ומאהבת, שפוי וחולה-רוח, קורבן ואשם.

* כל הציטוטים מתוך הספר "לוליטה" לקוחים מתוך: ולאדימיר נאבוקוב, לוליטה, (תרגום: דבורה שטיינהרט), הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד, 1986.

בפתיחה - הקרנת הסרט "לוליטה" בבימויו של סטנלי קובריק משנת 1961