.   .   .   .    .   .   .   .   .                                                    

בתנאי לחץ ישראלי מתון
שם התערוכה מרמז על קשיי החיים בארץ תחת הלחץ המתמיד שמפעילה החברה הישראלית על היחיד, על אזרחיה ועל אלה שאינם אזרחיה - לחץ ישראלי מתון.
התערוכה מעלה את שאלה היחס שבין זהות אישית לזהות קולקטיבית. מה קורה באמת במרחב הציבורי-פוליטי-פרטי שבו אנו חיים?
זהו ניסיון לגעת בדימוי הישראלי כפרט בתוך החברה, ובדמות האנושית על מאפייניה כסמן של תרבות ישראלית. מהלך זה של הפרט כאדם בעל זהות לאומית מובהקת ובו-זמנית בעל זהות אוניברסלית מעורר שאלות מעניינות שנשארות פתוחות ללא מענה. זוהי הליכה על חבל דק מאוד והיא מוצאת לה ביטוי בדרכים מגוונות. הדואליות הזו בין חובת הפרט לארצו מולדתו לבין חובתו למצפונו, עולה מתוך הצפייה בעבודות של תשעת האמנים הישראלים והאמן האחד הפלסטיני המשתתפים בתערוכה.
התערוכה מעלה לדיון מגוון אפשרויות לתפקוד אנושי בצל האירועים המתרחשים באינטנסיביות ובתחושה של איבוד שליטה. כל אמן בדרכו מגיב על הנסיבות ועל תנאי חייו המשתנים מנקודת מבט אישית, פוליטית וציבורית.
התערוכה מציגה עבודות בתחומי המדיה השונים: מיצבים, וידיאו, הקרנות על מסכים גדולי-ממדים וצילום. באמצעים אלה מיטלטלת הדמות האנושית בין "תרגילי סדר" של גבי קלזמר, שהיו חלק מחיי היומיום שלנו בזמן השירות הצבאי, לבין הליכה ריתמית נשית ומלאת עוצמה של לוחמת על חייה הפרטיים, אצל אודל לישנר. משם אל דמות "התלוי במרחב מדברי" המדבר על אי-שקט במרחבי שקט אינסופיים של אינגה פונר קוקוס. תחושת הזרות של להיות כאן ולא מכאן, בגעגועים אל ארץ אחרת שאינה מולדת אך לשם נושבת הרוח, והקושי שיש בחיבור הבלתי אפשרי הזה של גוף אל מקום פיזי, אצל מאשה יוזפפולסקי. את קשיי הקליטה בארץ דוברת עברית מתעד זהר הרן.
רונן לייבמן מציג את הוולגריות והרעש הוויזואלי שיוצר דימוי של אכילת פלאפל כמאפיין ישראלי. נירה פרג יוצרת סביבה מלאכותית לבעיות העוסקות במוות כמיתוס ישראלי.
האינתיפאדה כתוצר של לחץ ישראלי מתון, מובאת כאן באמצעות צילום המבוסס על חומרי מציאות מבוימים, של ברי פרידלנדר; ועאמר דרבאס מתייחס אל חיילים במדים כחלק מנוף מוכר של הרחוב הישראלי. הוא מביים ומצלם חייל צה"ל וצעיר פלסטיני במזרח ירושלים.
 

.
.
.
.
.
.
.
.