|
"פייאטה במשרד" 6.9.07 - 13.10.07 גלריה משרד בתל-אביב פתיחה: יום חמישי, 6.9.07, בשעה 19:00 אוצרת אורחת: איילת השחר כהן |
|
|
התערוכה "פייאטה במשרד" מארחת שבע אמניות המציגות עבודות שבהן נוכח זיכרון של כאב, של אובדן ושל חמלה. מול איקונת הפייאטה (Pietà) הצחורה, הדוממת והמרוחקת של מיכלאנג'לו, מציגה "פייאטה במשרד" ערוצי תקשורת אחרים בין מטפל למטופל, בין חזק לחלש, בין קורבן למיטיב. בתערוכה משתתפות אמניות ותיקות וצעירות, ערביות ויהודיות, המקיימות בעבודתן דיאלוג אישי, מקומי ותרבותי, ישיר או עקיף, עם דימוי הפייאטה המוכר. |
|
| פסי גירש, צלמת ותיקה, זוכת פרס שר המדע, התרבות והספורט לאמן נבחר, עוסקת בנושא הפייאטה זה שנים רבות. תבנית המבט שלה נראית כפייאטה. בתערוכה היא מציגה תצלומי חיות שהומתו בידי אדם, תצלומים הנושאים חותם אישי וזיכרון של יופי נצחי. בעבודה אחרת היא מצלמת אישה היוצאת מתוך גזע עץ, נושאת בין ידיה תינוק רך. | |
|
נסרין אבו בכר, ציירת בוגרת המדרשה לאמנות 2006, מציגה שני ציורי פייאטה בצבעים תעשייתים על בד ערבי. בציורים מתוארת דמות אישה גדולה, נטולת זהות אישית, האוחזת בילד חסר אונים. הפייאטה עבורה היא דרך ישירה והפגנתית לדבר על המציאות הפוליטית הקשה ועל ייצוג הקורבנות, כפי שהוא בא לידי ביטוי בתקשורת. |
|
| מורג רובננקו, בוגרת המדרשה לאמנות 2007, מציגה תצלום מבוים הנשען על הביוגרפיה האישית שלה ובד בבד מתייחס גם לתולדות האמנות. היא מצלמת את עצמה ואת אביה בחדר מלון זול ליד רחוב אלנבי בתל אביב, ומביימת את שניהם בסצנת פייאטה. התצלום הוא חלק ממיצב בשם Sugar Daddy, Fat Mummy. | |
|
בותינה אבו מלחם, בוגרת המרכז לאמנות ערערה, מציגה שני פריטי ביגוד גולמיים בגדלים שונים, שאותם תפרה מבד ערבי. פעולות תפירת הבד, הפיכתו לבגד, הכתיבה עליו, הרקמה והסימון בסיכות חדות, נוגעות בחוויה של כאב הקשורה לגוף, למקום, למשפחה ולנוף מולדתה. |
|
|
דקלה גביש, אמנית רב-תחומית, בוגרת שנקר והמדרשה לאמנות, מציגה עבודות העשויות מבגדים ישנים של בני משפחתה. הבגדים נושאי הזיכרון עוברים תחת ידה פעולות של קיפול, פירוק, חיתוך, עטיפה, חבישה ותפירה. בתערוכה מציגה גביש שמיכת תינוק העשויה מגרבי בנה החייל, שנשחקו מהליכה ומכביסה, בגדים שחורים המקופלים לתוך עצמם, ובגדים שלמים ארוזים בגזה. |
|
|
סנא פרח בשארה, פסלת בוגרת מכללת ויצו חיפה, מציגה בתערוכה תבליט פיגורטיבי מעיסת נייר ושני פסלי ברונזה המקיימים דיאלוג בין דמות אישה לבין תינוק עוברי. לדברי בשארה, מערכת היחסים בין האם לילד היא מערכת של קִרבה, של סימפטיה ושל חמלה, אך למעשה אלו הם שני מרחבי מחייה אוטונומיים. היא מזדהה עם דברי ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן, וסבורה אף היא שהילד הנולד שייך לעולם, ולא לאם שילדה אותו. |
|
| ברונה טננגאוזר, צלמת, בוגרת בית הספר לצילום מוסררה בירושלים 2007, מתארת בתצלום מבוים סצנת פיאטה בינה לבין אִימה בסלון הביתי. היא מבצעת היפוך תפקידים, ומשנה לרגע את היחסים בינה לבין האם. המבט הרגעי הוא מבט מפוכח על זמן אחר, שבו עלולה האם לאבד את עצמאותה, ובעקבות כך תיאלץ הבת מצִדה להיפרד מתמימותה. | |
|
רח' זמנהוף 6 (ליד כיכר דיזנגוף), תל אביב, טל': 03-5254191 שעות הפתיחה: ב'-ו' 14:00-11:00, ב'-ה' 19:00-17:00 |
|