גלריה משרד בתל אביב התערוכה מוצגת ב בית האמנים בתל אביב רפי דייגי - דראגולוגיה 24 שעות בחייה של מלכת דראג אוצרת: רחל סוקמן תפתח ביום חמישי ה - 2.8.07 עד 1.9.07 ב בית האמנים ע"ש זריצקי, אלחריזי 9 תל-אביב . בתערוכה שאצרה רחל סוקמן, מוצגים 24 ציורים (בשמן על בד), ששמותיהם מציינים וחופפים את השעה שבה התרחשו האירועים המתוארים בהם. התהליך מתחיל עם יקיצה ומסתיים בשעת השינה. בין שתי פעולות אלה נפרשת לפנינו שגרת היומיום ב- 24 שעות בחייה של מלכת דראג - גבר המופיע על במה בלבוש אישה. ההכנות ושלבי האיפור, גורבת גרבוני הניילון וגרבוני הרשת, רכיסת החזייה, הידוק המחוך, הרכבת הפאה ולבישת השמלה, מופע הדראג במועדון, החזרה הביתה עם תום המופע והמנוחה שאחרי. בבית אפשר להתיר את הכפתורים ולחשוף שוב את הגוף, את השערות על החזה. עדין אך גברי. יושב על הכיסא, מרים רגליים, ולבסוף – הולך לישון עם הכלב דו-די-דו הלבן במיטה המוצעת בסדיני סאטן אדומים. במשך תקופה ארוכה חיפש הצייר דייגי, גבר שבאמצעותו יוכל להגשים את כמיהתו לחקור את ההיבט הנשי בזהותו כזכר ולהזדהות עמו. בסופו של דבר הוא מצא את שחקן התיאטרון, עמית גור. גור, תואם את סטריאוטיפ היופי הגברי המקובל בתרבות המערבית, בהיותו בעל כתפיים רחבות וגוף מוצק, ועם זאת דייגי חש כי יוכל להלביש אותו בדראג מבלי שייראה מגוחך. נושא ההתחפשות בכלל, וההתחפשות לאישה בפרט עורר בדייגי, מחשבות הקשורות למהותה של זהות מִגדרית ומינית. קבוצת הציורים בתערוכה, בודקת סוגיות אלה באמצעות ציור מודל . " כשאני מצייר את עמית", אומר דייגי , "אלה הם רגעים המאפשרים לי להיכנס לתוך הדמות ולהרגיש אותה, ובד בבד להתמודד עם שאלות שמטרידות אותי " ומוסיף "עדיין קיימת הסטיגמה, שכשאומרים 'הומו', ההקשר המיידי הוא לא-גבר. אם הייתי לובש שמלות, האם זה היה הופך אותי ללא-גבר? המלך הנרי השמיני לבש שמלות, וכמוהו גם כל שאר המלכים. בני הדת המוסלמית לובשים שמלות ונשארים גברים. בעולם המערבי המודרני שאלת מפתח היא, מי לובש את המכנסיים בבית, מה שהופך את המכנסיים לאטריבוט גברי של שלטון ושל כוח... אני בודק את המין השני תוך כדי התחפשות, גם אם ההתחפשות היא באמצעות מישהו אחר שעושה זאת עבורי " אוצרת התערוכה: רחל סוקמן , אוצרת הגלריה "משרד בתל אביב" ועורכת כתב העת 'טרמינל', " דבריו של דייגי חושפים רצון מתסכל להתנסות בנשיות מִגדרית במובן עמוק, שהוא מעבר להתחפשות. היכולת לשאת בתוכך חיים שאינם שלך, להיפרד מהם גופנית מתוך הכאב העצום של הלידה ולהמשיך לקיימם ולטפחם במובן הבסיסי והראשוני של הנקה – כל אלה הן חוויות ייחודיות לנשים. מכאן עולה התייחסות עמוקה יותר להבניית הזהות הנשית – היכולת הביולוגית המולדת להכיל חיים אחרים ולקיימם, יכולת שהשלכותיה על עיצוב הזהות העצמית הרות משמעות ונרחבות." בערב פתיחה התערוכה יועלה המופע 'דידי & הנס' של השחקן עמית גור, שכתב, ביים והופיע בפסטיבל הפסנתר ב- 2005 . המופע יועלה יחד עם הפסנתרן יובל שפירא בדמותו של הנס, כשגור מופיע בדמותה של דידי, אשר דגמן/ה במהלך התקופה לצייר רפי דייגי, לקראת התערוכה 'דראגולוגיה'.
|