רפי דייגי: דראגולוגיה

דראגולוגיה מצייר רפי דייגי 24 שעות בחייה של מלכת דראג – גבר המופיע על במה בלבוש אישה. שמות הציורים בתערוכה מציינים את השעה המדויקת שבה התרחשו האירועים המתוארים בהם. התהליך מתחיל עם יקיצה ומסתיים בשעת השינה. בין שתי נקודות ציון אלה נפרשת לפנינו שגרת היומיום: ההכנות לאיפור, שלבי ההתאפרות, גרבת גרבוני הניילון וגרבוני הרשת, רכיסת החזייה, הידוק המחוך, הרכבת הפאה ולבישת השמלה, מופע הדראג במועדון, החזרה הביתה עם תום המופע והמנוחה שאחרי. בבית אפשר להתיר את הכפתורים ולחשוף שוב את הגוף, את השערות על החזה. עדין אך גברי. יושב על הכיסא, מרים רגליים, ולבסוף – הולך לישון עם כלב לבן במיטה המוצעת בסדיני סאטן אדומים.

מקור המונח "דראג" בתקופת מלוכתה של אליזבת הראשונה באנגליה, תקופה שבה לא הורשו נשים להופיע על במות התאטרון, ואת מקומן מילאו נערים צעירים שגילמו את תפקידי הנשים. נערים אלה נהגו לגרור את שובל שמלותיהם ומשום כך זכו לכינוי "דראג" ( drag = לגרור). רק בתקופה מאוחרת יותר אומץ השם כמילת סלנג המתארת את התלבשותם של גברים בבגדי נשים ולהפך.

במשך תקופה ארוכה חיפש דייגי גבר שבאמצעותו יוכל להגשים את כמיהתו לחקור את ההיבט הנשי בזהותו כזכר ולהזדהות עמו. בסופו של דבר הוא מצא את שחקן התאטרון, עמית גור. גור תואם את סטראוטיפ היופי הגברי המקובל בתרבות המערבית, בהיותו בעל כתפיים רחבות וגוף מוצק, ועם זאת דייגי חש כי יוכל להלביש אותו בדראג מבלי שייראה מגוחך.

הפרויקט של דייגי חושף רצון מתסכל להתנסות בנשיות מִגדרית במובן עמוק, שהוא מעבר להתחפשות. היכולת לשאת בתוכך חיים שאינם שלך, להיפרד מהם גופנית מתוך הכאב העצום של הלידה ולהמשיך לקיימם ולטפחם במובן הבסיסי והראשוני של הנקה – כל אלה הן חוויות ייחודיות לנשים. מכאן עולה התייחסות עמוקה להבניית הזהות הנשית – היכולת הביולוגית המולדת להכיל חיים אחרים ולקיימם, יכולת שהשלכותיה על עיצוב הזהות העצמית הרות משמעות ונרחבות.

גברים אינם יכולים ללדת, אבל הם בהחלט יכולים לצייר.