|
עינת גל בשר כחומר משמש אמנים כמרינה אברמוביץ, יאן פאבר ואחרים. עינת גל הגיעה לחומר האורגני הזה מתוך חיפוש אחר חומרים ואחר צורות עשייה שיתווכו את עיסוקה בנשיות ובילדות, בדימוי הגוף, ויותר מכול – את הכאב, שבו היא מבקשת לגעת. אף שהיא מרבה להשתמש בבשר לצורך עבודותיה, החומר עצמו אינו הדבר המרכזי עבורה, אלא בבחינת הביטוי שהוא מאפשר לה. את הכשרתה המקצועית בצילום רכשה במכללת "הדסה", ירושלים, ומיד עם תום לימודיה החלה לעבוד בצילום, בעיקר בתחום המסחרי (צילומי סטודיו). תכנית "השנה החמישית" נתנה לה הזדמנות לשוב לעשייה אמנותית ולמחקר על תכתיבי האסתטיקה ועל הצורך לעמוד באידיאל של צורה חיצונית (במובן זה הצילום הוא גם דרך להתמודדות עם עצמה ודרך להשלמה עם הגוף הפגוע מכוויות שחוותה בילדותה).
|
|
יפעת גולן סדרת התצלומים, שמציגה יפעת גולן ככרטיס הביקור שלה בדרכה כאמנית, מהווה ביטוי אישי וישראלי מאוד לנושאים המעסיקים צלמות-אמניות רבות בעשורים האחרונים: נשיוּת, ילדוּת והזיכרון הקשור בהן או היעדרו. התצלומים, שהתבצעו בבית סבתהּ – בית שמראהו לא השתנה כמעט לאורך השנים, והוא משמר אסתטיקה אירופאית (וליתר דיוק, מזרח אירופאית), אך גם אסתטיקה ישראלית של שנות החמישים. בתצלומים בוראת לעצמה גולן זיכרון ילדות שהיא חשה בחסרונו. תוכנית "השנה החמישית", אומרת גולן, אִפשרה לה לפרוץ מחסום בנושא המעסיק אותה עוד מאז לימודיה במכללת "הדסה", הן ברמה האישית והן בהתמודדות עם 'עולם האמנות', שבו נדרש הצילום כל העת, לתחושתה, ב"חובת ההוכחה", בהשוואה לציור המתקבל מיידית כאמנות.
|
|
ניר מצליח ניר מצליח, בוגר השנה החמישית במכללה להוראת טכנולוגיה (קלישר) בתל אביב, הגיע לתכנית לאחר שסיים לימודי תואר ראשון בתחום התקשורת החזותית במכללת שנקר, והחליט להתחייב מכאן ואילך באופן בלעדי לתחום הציור. ציוריו של ניר מצליח עוסקים בחיפוש מתמיד אחר זהות ובתיאור הרגע המכריע, ואפופים באווירה אפוקליפטית. על רקע העיסוק בנושאים אלה הוא מנסה להשליט סדר והיגיון בעולמו, המצוי בתוך עיר שבה מתנהלים יחסים מורכבים בין דמות האדם לבין הסביבה האורבנית. הציורים צוירו על גיליונות גדולים של נייר תעשייתי שמצליח מצא, לדבריו, ברחוב. הוא חותך את הנייר לגודל הרצוי, תולה אותו על הקיר, מכין רישום ראשוני בעיפרון, ועובד עם תערובת של צבעי גואש ודיו רווי מים הנספג בנייר ויוצר לכל ציור שני צדדים נבדלים, שתי עבודות שונות לחלוטין. בצדו האחר של הציור גלום זיכרון עמום של כל השכבות שעברו על הציור, ועבודות רבות מוצגות כשצדן האחר גלוי לעין הצופה. |