פרויקט מס'   87 

נולי עומר   "גבר אישה צמר פלדה"
 

חזרה   back

 

הפריטים בעבודות האסמבלאז' של נולי עומר לקוחים מתחתית המדרגות של אותו סולם, אשר במהלך המודרניזם עלה וירד, הלוך ושוב, בין עולם "גבוה" לזה ה"נמוך". עומר משתמשת, למשל, בצמר פלדה, בגולות משחק זולות, באבני זכוכית נוצצות, בדמויות של חיילים העשויות מפלסטיק, מיוצרות בסין ונקנות בחנויות של "הכל בדולר", או גם בעזרי מטבח פשוטים כמו מסחטת מיץ ומסננות למיניהן. בבוהק המתכות, בציפויים של החפצים בצבעי כסף או זהב, בסלסול קוויו של צמר הפלדה, בנצנוץ הזכוכיות, ואפילו באזכורה של איזושהי הרואיות בתנוחותיהן של דמויות חיילי הפלסטיק, יש בוודאי משום הגחכתה של עמדה בארוקית המזייפת את זוהר רוממותם של דברים נישאים מעם, באמצעות מירוק קליפתם של הריקים והעלובים שבדברים. אך בפריטים הזולים, המשמשים את עומר בכדי לבטא את הוזלת זיו פניהם של דברי העולם, גם ניכרים הבהוביו האחרונים של עולם אחר, אציל ובלעדי, זה שלכאורה אבד לחלוטין מתחומם של שוק הסחורות הזולות, של הנתונים המשועתקים בהמון ושל חרושת הזיופים. מתוך ייצוג זוהרם המזויף של אלו עוד ועוד, וזה בצד זה, יש גם משום העלאת קורטוב מטעמו של מתק העצבות שחבוק בכל מבע נוסטלגי.

חלק גדול מהחפצים המרכיבים את העבודות של עומר קשור לקיומה של פסולת: הצעצועים הזולים שיוצרו בארצות 'העולם השלישי' יתפרקו, מן הסתם, במהרה וייזרקו לפח; צמר הפלדה נועד להדיר מן העולם כל שארית של פסולת ולכלוך עיקש שדבקו בכלים (או נכון יותר במראיתם ה'תקנית' של אלו); המכשיר הביתי לסחיטת הדרים נועד ל"הוציא להם את המיץ", קרי 'לענות' ולמחוץ את פירות הטבע עד שחלקיהם שאינם מועילים עוד יזוהו כפסולת הראויה לסילוק מיידי. אלא שבדיוק אותם תוצרים של פסולת, או לחילופין, לאותם חומרים ומכשירים המייצרים פסולת, מוקנית מחדש זכות ייצוגם ציבור באמצעות גילומם בגופים בעלי זהות מגדרת ומינית; כל מה שהינו אנונימי, פסולתי, עודפותי, קיקיוני, מזויף, עלוב ונידח, מוכרז מרגע זה ואילך כשריר וקיים בזכות זיהויו כזכר או כנקבה, או כזכר שיש לו סממנים ועיטורים נשיים למכביר (כלומר, כ'קוקסינל' או כ'אנדרוגינוס').

וגם זאת, היחסים שנקבעים בין הגופים, שניחנו בסממנים של אותן זהויות מיניות, מזמנים להן תפקידים ויחסי כוחות במשחק שבין המינים: 'מיטת כלולות', 'פיתוי', 'פוזה גברית', 'פרידה', 'שחיקה', 'רווקות', או 'גירושין'. האושר, הפיוס, הנחמה - אך בעיקר הסבל, הצער, והבדידות, הכרוכים באותו משחק עתיק יומין, נקראים בעבודותיה של עומר אל במת התיאטרון, אל ה'מיזנסצינות', ה'במות קטנות', ה'תפאורות', העשויות מקופסות חלולות שהיא מרכיבה עבור 'עלובי החיים' שלה. אך התיאטרליות המופרכת שלהם היא בדיוק הרגע והמצב שמאפשרים את מיניותם, את המשחק של מיניותם, את תפקודם, את זהותם, את כבודם. בשל התיאטרליות הזו, "כל אביון הוא מלך" וכל רגע של תפקוד מגדרי או מיני מייסר, מופרך, קיקיוני (ובדיעבד גם) חסר ערך ומרוקן מתוכן, הוא גם אפשרות חזרתו-בשנית אל העולם בדמותה המתה של עלילה חפצית, חומרית וצבעונית, שלוכדת את לבנו.

שרית שפירא

 

גלריה משרד בתל-אביב : רח' זמנהוף 6 (ליד כיכר דיזנגוף), תל אביב, טל': 03-5254191

שעות הפתיחה: ב'-ו'  14:00-11:00, ב'-ה' 19:00-17:00